כאן – אמא מסרה לבתה עשרות מכתבים. כשיוליה קראה אותם בחדר הסמוך, היא לא רק בכתה – היא פרצה בבכי קולני.

כשדניאל גויס לצה”ל, יעל הבטיחה להמתין לו בנאמנות. והיא קיימה את הבטחתה בכל מכתב שלחה אליו הודאות אהבה לוהטות, קישטה בציורי פרחים ולבבות, ותמיד חתמה בנשיקה עם טביעת שפתיים אדומה. באמת אהבה אותו עד בלי די בדיוק כפי שאפשר לאהוב באמת, וכשלא היה לידה, כל דקה בלעדיו נראתה לה כנצח.
לכן יעל לא מצליחה לעכל שדניאל מסוגל היה לעשות לה דבר כזה.
ליבה סירב להאמין שדניאל שכח ממנה. וכשחדל להשיב לה על מכתבים, ולבסוף שלח מכתב קצר ובו המליץ לה לשכוח ממנו, הייתה חייבת להשלים עם המציאות.
יעל נישאה לגבר הראשון שפגשה. כמובן, לא מתוך אהבה. סגרה על ליבה את דלתותיה ונשבעה שלא להיפגע שוב. אף אחד לא הצליח לעורר בה אהבה כמו שדניאל עשה.
יום אחד, כשיעל במטבח כמו תמיד בסינר ונעלי בית צלצל הפעמון. היא פתחה את הדלת, ולפניה עמד דניאל, בוגר וכבר לבוש במדי קצין.
לא האמנתי שהתחתנת, אז הייתי חייב לבדוק בעצמי. אבל אני רואה שזו האמת, עיניו היו מלאות כאב, כאילו היה עומד לפרוץ בבכי, עכשיו אני מבין למה לא ענית לי על המכתבים…
הוא הסתובב ללכת, אך יעל עצרה אותו.
איך אתה יכול להגיד דבר כזה? הרי אתה כתבת לי לשכוח ממך היא לא ידעה אם הוא מתנצל, או שמא מאשים אותה.
אז?.. שאל לבסוף, אחרי שתיקה נכון, בשבוע שעבר שלחתי את המכתב האחרון מהצבא, בתקווה שאת ממתינה לי…
יעל הרגישה גוש בגרון. הוא לא נתן לה לומר מילה. הדמעות שרפו לה את הפנים, במוחה התרוצצו תהיות: “איך, למה?”.
בהמשך היום, יעל נסעה להוריה. כנראה יודעים יותר ממנה. הם אף פעם לא חיבבו את דניאל הוא היה חסר אמצעים.
תסלחי לנו, בתי, התחילה אמא, רק רצינו שתהיה לך רווחה. אנחנו יודעים מה זה לספור כל שקל כדי לקנות שוקולד לילדים. חווינו בעצמנו רצינו שתזכי ליותר…
אבל אתם, עם כל הדלות, אהבתם והתחתנתם. איך יכולתם להרוס לי כך את החיים? למה עשיתם לי את זה? הטיחה יעל בהוריה.
הנה אמרה האם והושיטה לה ערימת מכתבים.
בחדרה, יעל לא רק בכתה היא התייפחה בקול. באחרון שבמכתבים, זה שדניאל סיפר עליו, מצאה פרח נרקיס יבש, ולידו הייתה שורה: “היה לי חשוב למצוא אותו במיוחד בשבילך”.
בערב, ניהלה יעל שיחה כנה עם בעלה, שעסקיו, חבריו ואולי גם בנות אחרות כמו ששכנותיה ליחשו לה היו כל עולמו; אותה לא ראה באמת. הם סיימו ברוגע ובהבנה.
פעם ראשונה בחייה יעל חרדה אך החלטית יוצאת בערב לסיבוב בעיר, כבר לא חוששת מהחושך. היא פוסעת אל ביתו של האיש שאהב אותה באמת, ומעולם לא הפסיקה לאהוב.
לא עבר זמן רב, כל הטעויות והכאב נשכחו. בביתם של יעל ודניאל מתרוצצים שני בנים זהובי שער. הסבים גאים בנכדיהם. וכולם יודעים: האושר הכי גדול הוא בית שבו שולטת אהבה אמיתית.