יש לי בת בת חמש, וכמו אצל כל הילדים, כבר הצטברו לה הרבה בגדים שכבר לא מתאימים. שמלות כמעט חדשות, מעילים, נעליים, בגדים שלבשה אולי פעמיים־שלוש, כי הרי ילדים גדלים במהירות. אני לא מאלה ששומרים בגדים “למזכרת”. אז באחד הסופי שבוע ישבתי בנחת, הוצאתי מהארון את כל הבגדים, עברתי על כל בגד ובדקתי מה עוד במצב מצוין. לא מעט בגדים זרקתי עם כתמים, קרועים, משומשים למדי. אף פעם לא אעביר הלאה בגדים במצב גרוע, זה ברור מאליו מבחינתי.
עלה לי לראש לחשוב על האחיינית שלי הבת של גיסתי. היא כמעט בת ארבע, ותמיד מסתובבת עם בגדים פשוטים מאוד, לפעמים אותו סט שוב ושובnot כי חסר להם כסף, אלא כי גיסתי לא ממש שמה לב לזה. לא אמרתי לה כלום, פשוט מילאתי שקית יפה בבגדים מעולים שמלות, סטים כמעט חדשים, מעיל שבתי לבשה פעמיים, וכמה זוגות נעליים שבקושי ננעלו. שום דבר לא ישן או מרופט. הכול כובס, קופל יפה, ונתתי לה בשקט עם חיוך:
“זהו, שלי כבר לא מתאימים, אבל לבת שלך בטח יתאימו”.
היא חייכה, הודתה לי, וחשבתי שהיה בסדר גמור.
אבל יומיים אחרי זה שמתי לב למשהו מוזר חמותי שלחה לי הודעה, שואלת למה אני “מתבלט” עם בגדים ומביכה את המשפחה. אחת מבנות הדוד של בעלי הסתכלה עליי מוזר במפגש המשפחתי, ולא בירכה אותי כמו תמיד. שום דבר לא היה לי ברור.
לאחר מכן גיליתי מגיסה נוספת שאמא של הילדה סיפרה שאני השפלתי אותה, שהבאתי “שאריות”, שרציתי להציג אותה כענייה מול המשפחה, שאני חושבת את עצמי יותר ממנה. היא אפילו אמרה שבאתי עם שקיות גדולות כדי “להשוויץ”. כששמעתי את זה הרגשתי כעס ועצב, כי שום דבר מאלה לא היה נכון.
העניינים החמירו כשבארוחת שישי משפחתית גיסתי זרקה הערה לכולם:
“יש כאלה שחושבים שכשנותנים בגדים יד שנייה עוזרים, אבל בעצם רק משפילים”.
קפאתי. בעלי הסתכל עליי, חמותי שתקה, ואף אחד לא אמר מילה. אז הבנתי שכל הדיבורים באים ממנה.
עניתי לה מול כולם, לא באגרסיביות, אבל בתקיפות: אמרתי לה שלא הבאתי לה בגדים פגומים, רק את הכי טובים, שזרקתי כל מה שלא היה במצב מושלם, ואם זה מעליב אותה לקבל בגדים יפים לילדה שלה בפעם הבאה פשוט לא אתן לה כלום. גם הבהרתי לה שלא אתן לה להציג אותי כרעה כשהכנסת הכל שלי הייתה רק מתוך דאגה לילדה שלה.
מאותו יום האווירה במשפחה השתנתה. גיסתי כבר לא מדברת איתי רגיל, רק מברכת באופן יבש. חמותי משתדלת להיות ניטרלית, אבל רואים שלא נעים לה. ואני, נשארתי עם תחושת אי־נוחות גדולה, כי אדם פועל מתוך רצון טובופתאום מוצא את עצמו בסכסוך שכלל לא חיפש.
מה דעתכם על זה?
