יצאתי עם בחורה (בת 30). אני בן 42. חשבתי הגיל זה שטויות. אחרי חצי שנה הבנתי לא במישהי הנכונה הסתבכתי ובסוף, עם קצת דרמה, ביקשתי ממנה לעזוב את הדירה.
הכרנו בחדר כושר. הייתי בדרך להליכונה, היא עשתה אליפטיקל לידי. חייכה חייכתי. אחרי האימון קשקשנו ליד הבר מים.
מה קורה, אתה מתאמן פה קבוע? שאלה היא.
כן, כמעט כל יום, עניתי לה.
רחלי שלושים, עובדת שיווק בהייטק. אני, דניאל, ארבעים ושתיים, מהנדס במפעל תעשייתי.
הפרש הגילאים שתים עשרה שנה. אמרתי לעצמי, נו באמת שנינו בוגרים, משכילים, עובדים. למי אכפת?
טעיתי. ההבדל היה הרבה יותר גדול ממה שחשבתי. רק שהוא הגיע ממקום שבכלל לא ציפיתי.
שלושת החודשים הראשונים הכל דבש
ההתחלה הייתה כמו ירח דבש בלי חתונה: נפגשנו פעמיים-שלוש בשבוע סרט, בית קפה, הליכות בים. היא הייתה קלילה, שמחת חיים, מעניינת.
תראה איזה סרט יצא עכשיו! מתה לראות, אמרה.
אחלה, למה לא, זרמתי.
דיברנו על עבודה, ספרים, תוכניות קדימה. גם הקרבה הפיזית הייתה בלי בעיות. הרגשתי שהכל מתוקתק.
הקטנות שהתחילו לחרפן אותי צצו אחרי שלושה חודשים
יושבים בבית קפה, רחלי גוללת בטלפון ומראה לי סרטון בטיקטוק:
תראה, איזה קורע!
אני מסתכל: מישהו רוקד ועושה פרצופים. מה מצחיק בזה? לא קלטתי.
כן, אחלה, עניתי בנימוס.
אתה לא קלטת בכלל, נכון? יאללה, אתה כבר מבוגר מדיי לזה, צחקה.
התכווצתי. “מבוגר מדיי” עשה לי לא נעים. שתקתי.
רחלי אהבה לצלם וידאו. כל הזמן. שניצל במסעדה, שקיעה בטיילת, אותנו בפקקים.
בוא נעשה סטורי! תגיד משהו! ביקשה פעם בדרך ליישוב.
רחלי, אני נוהג.
נו, תגיד לפחות שלום.
למה?
בשביל העוקבים! יאללה, אל תהיה יבש!
ישבתי, ממלמל “שלום” למצלמה. היא צחקה:
איזה חרוץ ויבש שלי! וכתבה בסטורי: “הקוקסינל שלי נוהג”. ופשוט “הקוקסינל”? לא.
עוד שם קבוע: “טמבל” אם שכחתי חלב, התבלבלתי ביום, או לא הבנתי בדיחה.
אתה הטמבל שלי, אמרה בחיוך, מלטפת לי את הראש.
אני, מהנדס בן ארבעים ושתיים עם עשרים שנה ניסיון, והיא קוראת לי טמבל.
רחלי, לא נעים לי כשאת אומרת את זה, הערתי.
למה? זה חמוד!
בשבילי זה מעליב.
די, תירגע, אתה לוקח כל דבר ברצינות, והתחילה לצחוק.
הרגע ששינה הכל יום הולדת של החברה שלה
בחודש מאי, מסיבת יום הולדת לחברה שלה, מאיה, בת עשרים ותשע. היו שם איזה חמש עשרה חבר’ה.
תכיר את החברים שלי! התלהבה רחלי.
הסכמתי.
הגענו מוזיקה רועשת, שולחן עמוס אוכל ושתייה. כולם בני עשרים ומשהו-שלושים, צעירים, כאלה שכל היום בסטוריז.
זה דניאל, הבחור שלי! הציגה אותי.
אני מנופף ביד, מתיישב עם כוס יין על הספה. שומע שיח על איזה סדרה בנטפליקס, איזה יוטיובר, איזה מם אין לי שמץ. הרגשתי מרוחק.
מאיה זרקה רעיון:
בואו נשחק אמת או חובה!
הנהנתי, למרות שאין לי מושג מה החוקים. התחילו שאלות מטופשות נשיקה ראשונה, ריקוד מוזר.
הגיע תור רחלי.
אמת או חובה? שואלת מאיה.
חובה!
תעשי סרטון שאת מנשקת את דניאל ותעלי עם הכיתוב: “הספונסר שלי”.
כולם מתפקעים laughing. רחלי שולפת את הטלפון:
יאללה בוא נתנשק בסטורי!
לא, זזתי אחורה.
מה קרה?
לא בא לי.
דניאל, זו סתם שטות! למה להיות יבש?
רחלי, אני לא מרגיש עם זה בנוח. אין לי עניין להיות בסטורי שלך עם הכיתוב “ספונסר”. זה מעליב.
שקט בחדר. כולם מסתכלים.
דניאל, זה פאן! כולם מבינים צחוק! היא מסמיקה.
אני לא מבין. סליחה.
יצאתי למרפסת, נשמתי עמוק.
הדרך הביתה סוף הרומן
חזרנו בשקט. רחלי מסתכלת מהחלון, נעלבת.
רחלי, בואי נדבר, אמרתי כשהחנינו.
לדבר על מה?
עלינו. היום הבנתי משהו. אנחנו בעולם שונה לגמרי.
מה אתה אומר?
את חיה בעולם רשתות, סטוריז, ממים, צחוקים. חשוב לך מה החברים יחשבו, כמה יצחקו. כל משחק הופך לאינסטגרם.
היא שותקת.
לי חשובים ערכים אחרים: כבוד, פרטיות, רצינות. לא מעניינים אותי לייקים, חשוב לי איך אני מרגיש.
זה היה רק משחק
בשבילך. בשבילי השפלה. את קוראת לי קוקסינל, טמבל, מצלמת בלי רשות, צוחקת על הגיל. זה לא נעים לי.
היא מורידה דמעה:
לא רציתי לפגוע
אני יודע. אבל את פוגעת. יש לנו ערכים שונים. בשבילך זה משחק, בשבילי זה חוסר כבוד.
דניאל, אולי אתה פשוט כבד?
כנראה. אבל אני בן ארבעים ושתיים. לא רוצה לצלם טיקטוקים, לשחק משחקים מטופשים, להיות “ספונסר”, אפילו בצחוק.
היא מהנהנת.
ברור. כנראה באמת לא מתאימים.
כן.
אז למה נפרדנו, ומה למדתי
נפרדנו בשקט למחרת. בלי טריקת דלתות.
תודה על הזמן, אתה אחלה, פשוט שונים, כתבה לי.
גם את אחלה. פשוט אני מכדור אחר, עניתי.
עברו ארבעה חודשים. חשבתי על הקשר ההוא. זאת לא באמת בעיית גיל, אלא פרק חיים.
רחלי בת שלושים מחפשת כיף, רשתות, חיזוקים, משחקים. אני בן ארבעים ושתיים, מעריך שקט, כבוד, פרטיות. דיברנו שפות שונות.
כל מילה התפרשה אחרת:
עבורה, “קוקסינל” חמוד. עבורי מביך.
עבורה, סטורי מקסים. עבורי פולשני.
עבורה, “ספונסר” בדיחה. עבורי עוקץ מעליב.
לא הבנו אחד את השנייה. לא כי לא ניסינו, אלא כי עברנו דברים שונים בחיים.
האם ברור שבחור בן ארבעים ושתיים לא צריך לצאת עם צעירה ב-12 שנה? או שאולי רק הייתי רציני מדי? ואולי היא לא כיבדה מספיק גבולות? האם לקרוא לבן זוג “קוקסינל” ו”טמבל” זה תרבותי, או פוגעני בתחפושת?
תגידו אתם זה עניין גיל, או הבדל בערכים?
