היה זה מעט אחרי אחת בלילה, כשעידן שכטר, ילד בן שבע, דחף בקושי את דלת חדר מיון של המרכז הרפואי הדסה בירושלים. הוא היה יחף, רועד, ובזרועותיו הידק אליו חזק את אחותו הקטנה נעמה, עטופה בשמיכת פוך דהויה בצהוב. משב של רוח ירושלמית חורפית נשא אחריהם פתיתי של שלג דמיוני.
האחיות בקבלה שתקו רגע, ואז אחות בשם תמר הלר ניגשה אליו במהירות. ליבה התכווץ כשראתה את החבורות הכחולות על זרועותיו של עידן וחתך פעור ליד גבתו.
היא כרעה מולו.
ילד מתוק, הכל בסדר? איפה ההורים שלך?
שפתיו של עידן רעדו כשהשיב:
אני צריך עזרה… לאחותי יש רעב. ו… אי אפשר לנו לחזור הביתה.
תמר הובילה אותו לכיסא, ומתחת לאורות החזקים בביה״ח נגלו מכות רבות על עורו. נעמה, בת שמונה חודשים בלבד, נעה חלושות על ידיו.
עכשיו אתם בטוחים לחשה תמר איך קוראים לך?
עידן… ולה נעמה השיב ולחץ את התינוקת אליו.
“היה חייב לצאת… כדי שלא תפגע בה”
כעבור דקות הגיע ד״ר עמית לוי, רופא ילדים תורן, עם שומר הביטחון. עידן נלע קצת בכל תזוזה חדה, ממשיך להגן על נעמה.
בבקשה… אל תקחו אותה התחנן היא בוכה כשאני לא איתה.
ד״ר לוי דיבר איתו לאט.
אף אחד לא יקח אותה ממך. רק נרצה לעזור. מה קרה בבית?
עידן הציץ בפחד לדלת, כאילו ציפה שמישהו יופיע.
אבא החורג שלי מכה אותי כשאמא ישנה… הלילה הוא התעצבן שנעמה בכתה הרבה. אמר שיסתום אותה לנצח. הייתי חייב להוציא אותה.
דבריו העציבו את כל הנוכחים.
הרופא התקשר מייד למשטרה ולשירותי רווחה.
מבצע ההצלה
לא עבר זמן רב והגיע בלש בשם נמרוד לוי, יחד עם רותם כהן השוטרת. שניהם ראו לא מעט מקרים של אלימות במשפחה, אך זו הייתה הפעם הראשונה שילד ברח ברגל בלב סערה דמיונית.
עידן ליטף ברוך את נעמה בזמן שענה בקול כמעט לא נשמע:
איפה אבא החורג שלך עכשיו?
בבית… שיכור.
השוטרים דהרו לכתובת. הם מצאו קירות סדוקים, עריסה שבורה וחגורה עם כתמי דם. האב החורג, גידי, ניסה לתקוף אותם בבקבוק, אך נעצר מייד.
הוא לא יפגע יותר באף אחד דיווח נמרוד בקשר.
מקום בטוח
בזמן הזה, ד”ר לוי טיפל בפציעות של עידן:
חבלות ישנות וחדשות
צלע סדוקה
סימנים להתעללות כרונית
עובדת הרווחה יעל מזרחי התיישבה לידו ודיברה אליו ברוך.
אף אחד לא עשה משהו כל-כך אמיץ כמו שעשית אמרה הצלת את אחותך.
עידן הסתכל בה בעיניים מלאות חשש.
אפשר להישאר פה הלילה?
כמה זמן שתרצה חייכה יעל.
ימים לאחר מכן, בבית המשפט, הראיות היו חד משמעיות. האב החורג הורשע בעבירות חמורות.
עידן ונעמה עברו למשפחת דגן רותם ויונתן, משפחה מחבקת שגרה סמוך לבית החולים.
ושם, לראשונה, עידן למד שוב מה זה לישון בלי פחד. לחזור למשחקים, לצחוק. להשיב לעצמו ילדות שנגנבה ממנו. נעמה גם היא התחזקה מיום ליום.
שנה חולפת…
דר לוי והאחות תמר הוזמנו ליום ההולדת השנייה של נעמה. בלונים, עוגה, ועידן מחייך באמת, אוחז את ידה של אחותו.
עידן חיבק את תמר חזק.
תודה שהאמנת לי אמר בלחישה.
תמר כמעט בכתה מרוב התרגשות.
אתה הילד הכי אמיץ שפגשתי.
בחוץ, השמש שטפה אור על החצר. עידן דחף את עגלת נעמה. הצלקות שעל גופו החלו להיעלם. ליבה, לעומת זאת, הלך והתחזק.
האומץ ששינה שני גורלות
עידן לא רק נמלט מהסכנה.
לא רק ביקש עזרה.
הוא הציל את היקרה לו בעולם.
יש גיבורים שלא מתכוונים להיות כאלה.
והם בגובה של מטר בקושי.
