תקשיב, אני חייבת לשתף אותך סיפור מהחיים של יעל. יעל הושפזה בבית החולים איכילוב בתל אביב הרבה לפני הזמן המשוער ללידה, כי ההריון שלה היה ממש לא פשוט בשלבים האחרונים, והרופאים פשוט לא רצו לקחת שום סיכון. חוץ מזה, היא כבר ידעה שהיא לא מביאה ילד אחד, אלא שניים תאומות. הצוות הרפואי הציע לה לידה קיסרית מתוכננת, אבל יעל כל כך רצתה לידה טבעית שאי אפשר היה להזיז אותה מזה, אז אמרו שננסה, ואם יהיה צורך תמיד אפשר להיכנס לניתוח.
יעל ובעלה, עידו, גם סגרו עם הבית חולים על לידה בליווי בן זוג, והאמת? רופאי נשים לא אוהבים יותר מדי אנשים זרים בחדר הניתוח, אז היה עדיף בכל מקרה שזה ילך בטבעי. הלילה התחילו ליעל הצירים, ישר הודיעו לעידו והוא קפץ לבית החולים תוך עשרים דקות, לא יאמן, ואז שילבנו אותם יחד במחלקה ליד הלידה.
יעל כבר ילדה בעבר, אז היא לגמרי הבינה כל מה שמבקשים ממנה, הלכה לפי הספר, רגועה ומרוכזת, ובארבע בבוקר נולדה הבת הראשונה שלהם. היא בכתה מיד, והמיילדת מזל טוב לה: ילדה מדהימה! אבל במקום לראות התפרצות שמחה אצל עידו, היה לו חיוך מאולץ וכבר חזר ישר אל יעל, כאילו סופר את הדקות.
עשר דקות אחר כך נולדה גם התאומה השנייה. הפעם יעל ממש חייכה, אבל עידו פשוט התפרץ בבכי, וזה לא מהתרגשות אלא מאכזבה. ברור שכולנו בדקנו שהכול בסדר, אבל יעל סימנה לנו ביד: “עזבו, תנו לו שעה, זה יעבור לו. אלו עוד שתי בנות מצטרפות לארבע שכבר יש לנו בבית. הוא כל כך קיווה שיהיה לפחות בן אחד, אבל לא הלך. הוא אוהב את הילדות, הוא פשוט קצת מאוכזב כרגע.”
ואתה יודע מה? בדיוק כך היה ביום שאחרי הסתכלנו איך עידו עומד למטה, מוקף בכל הבנות המופלאות שלו, כולן עם בלונים וקוראות לאמא שלהן מהחלון כמה הן אוהבות אותה, והרגשנו שהכול שם באמת מושלם. ועדיין, הלב קצת יצא אליובאותו רגע עידו הרים את הראש, הביט בילדות ושפתיו התעקלו לחיוך רחב אמיתי, כזה שממלא חדר שלם באור. פתאום נדמה שהוא הראשון שהבין, יותר מכולם, איזו מתנה קיבל לא בן, אלא אוהל מלא אהבה, בית שמפוצץ בצחוק, ורעש, וריקודים, וככה שש בנות שיקראו לו אבא וירצו לישון רק לידו בלילה. הוא נפנף להן מהחצר, והלב התרחב כמו בלון. יעל חייכה מלמעלה, ולרגע קט, שניהם ידעו שכל חלום שמתחיל באכזבה יכול להסתיים באושר שלא דמיינת בכלל.
