אני לא פינקתי את בני. הוא למד היטב, עזר לי, היה ילד מנומס ומופת. כשיותם סיפר לי שהוא נוסע לעבוד, דאגתי מאוד. לא רציתי להישאר לבד.
ומה עם צפנת? שאלתי את בני על חברתו. נפרדנו.
הופתעתי, הרי חשבתי שהחתונה כבר קרובה. הם נראו כל כך טוב יחד. כמובן שנעצבתי שהכול נגמר כל כך פתאום, אבל לא התערבתי בעניינים שלהם.
יותם עזב. דיברנו בקביעות בטלפון. הוא מצא עבודה, חברים, ועד מהרה גם אהבה חדשה. לא נותר לי אלא להמתין להכיר את אותה “אהבה”. האמת, הוא לא מיהר להציג אותה בפניי. בינתיים אימצתי גור חתולים וטיפלתי בו.
יום אחד, אחרי העבודה, שמעתי לחישה רכה: שלום!
הרמתי עיניים וצלליתה של צפנת בחצי האור עמדה מולי. בזרועותיה תינוקת קטנה. ילדה, מה את עושה כאן? ומי זו התינוקת? את יכולה לשפוט אותי, אבל זאת הנכדה שלך. פחדתי לספר ליותם על ההריון, כי נפרדנו במריבה. חזרתי אל אמא שלי וילדתי שם את בתי. אמא נפטרה לפני חודש, ואין לי קרובים אחרים. אז באתי אלייך. ומה את מתכננת? כנראה אצטרך לתת אותה לבית ילדים. אין לי אפילו מקום לישון. רק קיוויתי שאם יקרה לי משהו, תוכלי לפחות לבקר אצל הנכדה שלך. אל תהיי טיפשה, נגדל אותה יחד. בואי, נעלה אלי.
כך קיבלתי את צפנת ובתה לביתי. הילדה הייתה דומה להדהים ליותם, לא היה לי ספק בדבריה. צפנת עזרה לי בבית, אני עבדתי היה לנו בסך הכול טוב. ואז יותם התקשר ואמר שהוא עומד להגיע. לא ידעתי אם יבוא לבד או לא. הוא לא ענה לי על השאלה הזאת.
כשהגיע, בדיוק האכלתי את הילדה הקטנה. אוו, מי זאת היפהפייה שלנו כאן? בני, זאת הבת שלך. וואו. ואני גם לא לבד,” חייך והכניס עריסה אל הסלון. ומי זה שם? זה הבן שלי. אמא שלו הלכה לעולמה בלידה, לא יכולתי להשאיר אותו.
צפנת יצאה למסדרון ועמדה רגעים ארוכים מול יותם. בערב דיברו ביניהם בשקט, אני לא התערבתי. והעיקר כעבור שנה התחתנו, ושני הילדים גדלו לבית מלא שמחה.
היום בני בונה בית גדול כדי שלא נישאר יותר בדירה הצפופה שלנו. וגם אספר לכם בסוד, שבקרוב תצטרף אלי נכד/ה שלישי/ת. איזו ברכה!
