אני לא פינקתי את הבן שלי. הוא תמיד היה תלמיד טוב, עזר לי בבית, התנהג בצורה למופת באמת ילד לדוגמה. כשהמיה סיפר לי שהוא עומד להתחיל לעבוד, ממש דאגתי. לא רציתי להישאר לבד.
ומה עם גליה? שאלתי אותו על החברה שלו דאז. נפרדנו.
האמת, הופתעתי מאוד, כי הייתי בטוחה שעוד רגע הם מתחתנים. הם כל כך התאימו אחד לשנייה. ברור שהתעצבתי שהכל נגמר, אבל לא התערבתי להם בעניינים.
אז המיה עזב. דיברנו בטלפון כל הזמן, הוא סיפר שמצא עבודה, התחבר עם אנשים חדשים, ובסוף גם התאהב שוב. לא הייתה לי ברירה אלא לחכות להכיר את ה”אהבה” החדשה. אבל איכשהו הוא דחה את המפגש. אני, בינתיים, הבאתי גורת חתולים הביתה, שנותנת לי המון אושר וטיפול.
יום אחד אחרי העבודה, אני נכנסת לבניין ושומעת קול חרישי, שלום!
אני מרימה את העיניים ובצללים עומדת גליה. בידיים שלה תינוקת. ילדה, מה את עושה פה ומה זו התינוקת? את יכולה לשפוט אותי, אבל זו הנכדה שלך. התביישתי לספר למיה שאני בהריון כי נפרדנו לא משהו… חזרתי לגור עם אמא שלי וילדתי שם את הבת. אמא נפטרה לפני חודש, ואין לי אף אחד אחר בעולם. אז באתי אלייך. ומה את מתכוונת לעשות? אין לי איפה לגור, כנראה שאצטרך למסור אותה לאומנה. רציתי רק… אם יקרה לי משהו, אולי תבקרי אותה.
מה פתאום?! לא מדברים שטויות כאלה. נגדל אותה יחד. לכי בואי הביתה.
ככה גליה והבת שלה עברו לגור איתי. הילדה הייתה דומה שתי טיפות מים למיה ולא הייתי צריכה בדיקות כדי לדעת שזו נכדתי. גליה עזרה לי, ואני עבדתי והבאתי כמה שקלים הסתדרנו לא רע בכלל.
ואז יום אחד מיה מתקשר ואומר אני בא לביקור. לא ידעתי אם יבוא לבד או לא. וכל שאלה ששאלתי, פשוט התחמק.
כשהגיע, הייתי בעיצומה של האכלה קטנה. מי זו הנסיכה המתוקה הזאת? שאל. זו הבת שלך, עניתי לו.
וואו. אני גם לא הגעתי לבד, אמר והכניס איתו עריסה. ומי זה? זה הבן שלי. אמא שלו הלכה לעולמה בלידה. לא היה לי לב לעזוב אותו.
גליה יצאה למסדרון, הביטה ארוכות במיה, והשניים דיברו לבד כל הערב. אני כמובן נשארתי מחוץ לעניין. הכי חשוב זה שאחרי שנה התחתנו, ושני הילדים גדלו יחד בבית נורמלי עם שני הורים.
היום מיה כבר בונה לעצמו וילה במושב, רוצה לעבור מהדירה הקטנה. ואני אגלה לך בסוד בקרוב מאוד יצטרף נכד שלישי למשפחה. איזה אושר!
