יום אחד חיפשתי כמה מסמכים, וכשמצאתי אותם, עיני נפלו על מסמכים הקשורים לדירתנו. משהו בהם הפתיע וגרם לי להתעצבן מאוד, כי

ההורים של עדיל נתנו לנו מתנה יקרה באמת לחתונה דירה! בטקס מוזר הם מסרו לנו מפתחות ושיחקו כאילו אנחנו הבעלים בכלל. אבל הדירה הרי הייתה חדשה, רק שלד ותקרות, בלי צבע ובלי דלתות. חמותי עמדה לפתע באמצע הסלון הלא גמור ואמרה: “אם אנחנו נתנו לכם דירה, ההורים שלך צריכים לעזור בשיפוץ.” ההורים שלי כבר מזמן נתנו סכום קטן, אבל גם הבטיחו לעזור בעבודה.
מיד אחרי החתונה נכנסנו ישר לסחרור השיפוצים. אבא שלי, מהנדס בניין, הסתובב איתי בבנאי תל אביב, קונים גבס ביד אחת ודלי צבע בשנייה. לפעמים גם עדיל באה, עוזרת לתלות מנורה כאילו היא יודעת בדיוק מה משמעות החלל. לפעמים גם אבי עדיל, אלדד, נכנס פתאום, כביכול בא לעזור, אבל רק מוסיף שאלות משונות. החלטנו לא לשכור דירה אחרת, אלא לגור אצל ההורים של עדיל ובינתיים להילחם עם האבק והטיח.
יום אחד פתחתי מגירה ישנה, שקעתי בתוך מסמכים. פתאום המסמכים של הדירה הופיעו לי כמו חידת חלום, ומיד לבי קפא בתדהמה חמותי, שירה, היא הבעלים האמיתית של הדירה! מה פתאום? למה לא עדיל?
באותו ערב, הייתי אמור לנסוע עם אבא לבחור אריחים. אבל קראתי לו וסיפרתי מה מצאתי. התיישבנו כולנו מסביב לשולחן, צללים זזו על הקירות והתקרה הצהובה נראתה רחוקה.
למה אמא שלך הבעלים? למה לא עדיל? שאלתי בלי משחקים.
אתה כזה תמים! ברור, כדי לא לפגוע בעדיל שלנו ענתה חמותי בחיוך שנראה פתאום משונה ונוקשה.
מה זאת אומרת?
תחשוב, יום אחד תתגרשו, תיקח חצי דירה. לא נוכל להסתכן בזה!
חצי? הרי אנחנו משקיעים בשיפוץ יותר מכל הבניין הזה! למה לזרוק מייד גירושין לחלל? עוד לא התחלנו יחד את החיים!
אמא, כבר ביקשתי שתעבירי את הדירה על שמי לחשה עדיל, פתאום כל כך קטנה ושקופה.
אז את ידעת על זה? הסתכלתי מדהים לעברה.
לא, רק ניסיתי… אמרתי לה שאני רוצה, שהיא חייבת… לא באמת ידעתי…
עדיל, איזה התחלה זאת לנישואין עם שקר בתוך שקר!
מאז עברו לי כמה ימים בבית של ההורים שלי. הראש מסתובב, לילות הופכים לסיוטים; עדיל ניסתה לדבר איתי, אבל השארתי הכל באוויר. לא הכנתי את עצמי לבגידה כזאת, אולי בכלל כל הורים בארץ ככה. תל אביב פתאום נראית כמו עיר בלי מציאות, עם חלונות צפים. מה לעשות עכשיו?