תקשיב, ההורים של יעל קנו לנו דירה חדשה בירושלים כמתנה לחתונה. ממש הוציאו הרבה כסף על זה, והיו מאוד גאים למסור לנו את המפתח ואמרו שאנחנו הבעלים שלה. אבל הדירה הייתה חדשה מהקבלן, בלי כלום על הקירות. חמותי ישר זרקה שמאחר והם נתנו את הדירה, אז ההורים שלי צריכים לעזור לנו בהוצאות של השיפוץ. ההורים שלי, שכבר עזרו לנו לפני כן עם סכום יפה מאוד, הסכימו גם לעזור בשיפוץ.
ישר אחרי החתונה התחלנו לעבוד. אבא שלי, שהוא קבלן בניין, דאג לקנות הכל, ואני עזרתי לו כמה שיכולתי, גם יעל הייתה באה לעזור כשיכלה.
לפעמים גם אבא של יעל היה מגיע לעזור. החלטנו לא להזכיר דירה עד שנסיים לחלוטין את השיפוץ, כדי לחסוך כסף ולגור אצל ההורים של יעל בינתיים.
יום אחד חיפשתי איזה מסמך במגירה, ובמקרה ראיתי את מסמכי הדירה. משהו שם תפס לי את העין והלחיץ אותי ממש מסתבר שהדירה רשומה על שם חמותי!
באותו ערב היינו אמורים לנסוע אבא שלי ואני לקנות אריחים לאמבטיה, אבל ביקשתי ממנו לדחות את זה ליום אחרי, וסיפרתי לו מה גיליתי. הייתי חייב להתייעץ איתו.
כשהגענו הביתה, התיישבנו במטבח ושאלתי ישירות מול כולם: “למה הדירה רשומה על שם אמא שלך, יעל? למה לא על שמך?”
אמא שלה ענתה לי בלי למצמץ: “נו באמת, מה אתה ילד קטן? ברור שזה בשביל להגן על יעל, שלא יקרה מצב שתתגרשו ותרצה חצי דירה!”
“מה זאת אומרת?” שאלתי. “אני ואבא שלי מביאים את כל החומרים, עובדים שם יום ולילה, וזה יעלה כמו חצי מהדירה! ולמה ישר להניח שנתגרש בכלל? הרי רק התחתנו!”
יעל שתקה ואז אמרה בשקט: “אמא, ביקשתי ממך כבר להעביר את הדירה על שמי.”
“ידעת על זה כל הזמן?” התעצבנתי.
“זה לא מה שאתה חושב… ביקשתי שתעביר עליי, אבל היא לא הסכימה.”
נשארתי בלי מילים. איזו התחלה זו לנישואין עם הסתרות כאלה!
מאז עברתי כמה ימים להורים שלי, ויעל מנסה לדבר איתי, אבל אני לא מוכן. אני באמת לא יודע מה לעשות עם כל זה. לא תיארתי לעצמי שחמותי תעשה דבר כזה… אולי זה משהו שכל ההורים עושים, אבל בשבילי זה מרגיש לא פייר.
אתה היית עושה במקומי?
הייתי האחות הבכורה במשפחה ענקית. האכלתי את כולם, דאגתי
ביום שישי בבוקר, לקחתי את הבן שלי, עומר, לטיול ביער בן שמן.
בבוקר חורפי אחד בשכונת רמות שבירושלים, יצחק ובנו יותם
כשבדקו את המצב, הופתעו לגלות צבי שנתקע בשלג בערבות הגליל.