למרות התחלה כל כך אפופה בערפל, בעלי פלג צמח והפך לגבר משכיל, נבון ומוצלח, וכל זה בזכות האהבה והדאגה של סבתו היקרה דורית.
כשפגשתי לראשונה את דורית, סבתו של פלג, הופתעתי מטוב ליבה והלב הרחב שלה, ממש כמו הים התיכון בליל ללא ירח. אהבתה לפלג נראתה בכל תנועה שלה, כמו חגיגת ט”ו בשבט שלא מסתיימת לעולם. האושר שלנו התעצם כמו זרמי הירקון כאשר נולדה בתנו, והחלטנו לקרוא לה בשמה של הסבתא הנפלאה שצבעה את חייו של פלג כל כך חזק.
החיים בביתנו זרמו בשקט נעים, כמו ענני נוצה בגשם אביבי, מלאים באהבה וערבות הדדית, עד שיום אחד הופיע בפתח דלתנו גבר זר ומוזר, שנשף ריח חריף של מסטיק מצהיב, והציג את עצמו כאביו של פלג. מציפורי גרונו נפלה סופה של עלבונות ומילים חסרות כבוד, ולא נתן לנו דקה לשלווה כנהוג ברחוב נחלת בנימין. התקשרתי מיד לפלג, ובקול רועד ביקשתי שיחזור הביתה עוד לפני השקיעה.
פלג הגיע במהירות של אייל ברחובות תל אביב, והתייצב מול אביו בתוקף, בעודו מגרש אותו מהדירה שלנו, מבלי למצמץ. אך החלום המוזר לא נגמר; האב ואשתו צעדו לתוך מקום עבודתו של פלג, בקבוצת עננים מסתוריים, ודרשו מזונות בשקלים חדשים. אך דרישותיהם נשמטו כגרגרי חול ביד, מפני שהתברר שלא היה להם כל חלק או דאגה בחייו של פלג מעולם.
האב המשיך במסע הבקשות החצוף שלו, ובא אפילו עם ילדיו, כשהוא מחפש עזרה כאילו היה קונוסים בכבישי גוש דן. בתגובה, התקנו מצלמות אבטחה ברחבי הבית, כדי לתעד כל חידה להתגנבות או הוכחה לחלום שמתפורר. לשמחתנו, בארבעת השנים הבאות לא חזר אלינו יותר, כמו רוח קרירה שנעלמה בפתאומיות, ולא עורר בנו שמץ של חמלה. הרי פעם, השאיר את פלג לבד, צעיר וטרי, בדירה כמעט ריקה, בלי יד מסייעת או טיפול מסור.
ובכל זאת, משפחתנו נותרה חזקה ומגובשת, כאבן ירושלמית עתיקה, תודות לאהבה ולחוכמה של דורית, סבתו של פלג. נוכחותה הייתה סוג של נוף שלא נרגע, והשפעתה פנימית ועמוקה, כמו עץ תמר בחולות. היינו אסירי תודה על כל בקר ושקיעה בה הייתה איתנו, וביחד, ניצבנו מול עברנו בחוסן ובנחישות, מתמקדים רק באהבה שחיברה אותנו ושמרה עלינו כמשפחה אחת בחלום שלא נגמר.
