דנה פגשה את בעלה בחתונה של חברים משותפים בתל אביב. הם התאהבו זה בזו כבר באותו ערב, ובילו יחד את כל הלילה. הקשר התפתח במהירות, וכעבור כמה חודשים הם התחתנו ועברו לדירה קטנה בהרצליה. זמן מה לאחר מכן דנה גילתה שהיא בהריון. היא לא עברה בדיקת אולטרסונוגרפיה במהלך ההריון תמיד משהו השתבש: היא הייתה חולה, העבודה לא שחררה אותה, או צץ עוד עיכוב לא צפוי.
ההריון היה קשה. דנה התעייפה במהירות, סבלה מהקאות תמידיות וכאבים בגב. עקב הבטן הגדולה, לא יכלה ללכת הרבה, והייתה נאלצת לרוב לשכב. בחודש האחרון לפני הלידה, היא כמעט ולא יצאה מהבית. בעלה אהב אותה ודאג לה, אך עבד שעות ארוכות.
הלידה התחילה מוקדם מהצפוי. הרופאים לא זזו ממנה. שלישיה נולדו בזה אחר זה: שתי בנות נטע ותמר ובן, עומר. דנה הייתה בהלם. כשבעלה נכנס לחדר, היה צריך לחכות רגע עד שיעקל זאת הוא הפך אב לשלושה ילדים בבת אחת.
בעת שדנה הייתה בבית החולים, הוא קנה מיטות לתינוקות. הדירה הצנועה בקושי הספיקה להם. לא הייתה להם אפשרות לעבור דירה. ואז החלה השגרה: לילות ללא שינה, מחלות ילדות. הבעל חלם שהכול יחזור להיות כמו פעם אהבה דואגת, ערבים רומנטיים ושיחות אל תוך הלילה. אך המציאות הייתה אחרת.
דנה התקשתה להתמודד עם הילדים. הזמן שהיה לה עם בעלה כמעט ונעלם. לבסוף, הוא נשבר יצא לעבודה, ולא חזר יותר.
דנה התקשרה לכל מקום לבית החולים, למשטרה, לחברים לשווא. התברר שבעלה לא עמד בלחץ ועזב אותה ואת הילדים.
אז הבינה דנה שהיא חייבת להיות חזקה. היא אחראית על הילדים. אמא שלה עברה לגור איתה, והן יחד גידלו את נטע, תמר ועומר היה לא קל. הן חיו מהקצבת הילדים ומפנסיה של האם.
לא רחוק מהבית נפתח מרכז מסחרי חדש, ודנה החלה לעבוד שם. בזכות אחריותה הרבה, קיבלו אותה לעבודה למרות שלושה ילדים. מאז, נעשו החיים קלים יותר. לאחר זמן מה, הצליחה לשכור מטפלת וקל היה גם לאמא שלה. לאחר כמה שנים, דנה קודמה בעבודה. היא השתנתה הפכה לאישה חזקה ומטופחת.
כך ראה אותה בעלה לשעבר כאשר הגיע לבקר את הוריו בהרצליה. הוא בא לפגוש את הילדים, וביקש מדנה סליחה על מה שעשה. רצה עוד הזדמנות. דנה הביטה בו, והבינה לא תשוב להיות איתו. רגשותיה דעכו מזמן. כך אמרה לו. כשעזב, היא נשמה לרווחה. היא הצליחה סוף סוף לשחרר את העבר ובעצמה הבינה: הדרך נפתחת כשהאדם לא מפחד להתחיל מחדש ולבנות את חייו בכוחותיו שלו.
