ביום חמישי האחרון, ירד גשם שוטף בכל אזור הגליל. השיטפונות חדרו לכל פינה, וגם אני שהיה בדרכי הביתה מראש פינה, נתקעתי בצד הדרך בגלל זרימת המים החזקה. בזמן שחיכיתי שהמים ירדו, שמעתי רעש מוזר ממעלה הנחל. כשהרמתי את הראש, הבחנתי בנמר נמרי, חיה שכמעט ולא רואים בארץ, נסחף בזרם הסוער, כשהוא מפרפר בניסיון לא לטבוע.
מיד התקשרתי אל אנשי רשות הטבע והגנים, שהגיעו במהירות ממרכז השטח בצפת. כולנו קפצנו למים, מכוסים בבוץ, גשם שוטף עלינו ואדרנלין בגוף. אחרי מאמץ משותף הצלחנו להוציא את הנמר אל הגדה. הוא רעד מקור ומפחד, מבולבל וחלש מאוד.
העברנו אותו בזהירות לספארי ברמת גן, שם מרדים מקצועי נתן לו זריקה שתרגיע אותו ותאפשר בדיקה רפואית. אחרי שהתברר שהוא לא נפצע אנושות, החזירו אותו לשמורת החולה, באזור בו תועד לאחרונה.
חששתי מאוד לגורלו. במצבו החלש, אם היינו משאירים אותו לבד בשטח, הוא היה הופך לטרף קל לזאבים או חזירי בר. כך, בעזרת פעולה משותפת ולא רגילה, הצלנו לו את החיים ונתנו לו סיכוי לעוד יום.
היום, כשאני מתבונן אחורה על אותו יום סוער, אני מבין שלפעמים צריך קצת אומץ, יוזמה ועזרה הדדית כדי להשפיע לא רק על אנשים, אלא אפילו על חיות בר בסכנת הכחדה. למדתי שאסור להישאר אדיש למצוקה של כל יצור חי, גדול או קטן.
