יומן,
עדיין קשה לי להאמין איזה מזל נפל בחלקי כשקיבלתי את העבודה הזו, שנראית כל כך טובה שאני חושבת לפעמים că visez. לעבוד אצל משפחה עשירה בהרצליה פיתוח, לגור בוילה יוקרתית, ולטפל בשני תאומים בני חמש ילדים סקרנים, שובבים ומלאי שמחת חיים. המשפחה עצמה לא שגרתית בכלל הזוגיות ביניהם קפואה ומרוחקת. לאה, האם, לא מראה התעניינות אמיתית בילדים, רוב הזמן שקועה בעניינים שלה, בזמן שעמוס, בעלה, מנצל כל רגע להיות איתם, עם הרבה חום ואהבה.
בהתחלה היה לי ברור איפה מקומי, אבל היה בלתי אפשרי לא להרגיש קרבה מיוחדת לעמוס, בכל זמן שעברנו יחד עם הבנים. למרות שידעתי שהוא נשוי, ומגיעה לו נאמנות ממשפחתו, הלב שלי לא תמיד שמע על כך. ואז, לא מזמן, הכל התהפך עמוס הגיע אלי בשקט, אמר שהוא אוהב אותי. הוא סיפר שיש בניהם (בינו לבין לאה) רק שותפות של גידול, שבפנים כבר מזמן התרוקן הכל, וחוץ מהילדים אין ביניהם דבר. הוא החליט להתגרש מלאה, ואני עמדתי המומה, בלי לדעת מה לומר.
השיחה הזו נכנסה ישר ללב, יחד עם סערת רגשות עצומה. אף פעם לא דמיינתי שאין ביניהם שום דבר החוץ שלהם כל כך מתוקתק ואפילו פחות חשבתי שהדבר הזה יקרה לי. ידעתי שמערכת יחסים עם גבר נשוי רווית קשיים, ושזה כמו ללכת בשדה קוצים, אבל פתאום אי אפשר היה להתעלם מרגשותיי אליו. מצד אחד משך אותי, מצד שני פחדתי מכל מה שבא עם זה.
בימים האלו, בין עבודה וטיפול בילדים ובין זמן איכות נוסף עם עמוס, אני מתהלכת עם ים מחשבות. ברור לי שהעתיד מעורפל, וכל צעד דורש הבנה עמוקה של האחריות וההשלכות. ברור לי שאני חייבת להיזהר לחשוב על טובתי וגם על טובת הילדים שאני בטוחה שאוהבת, לדאוג שלא להוביל אותם לטלטלה מיותרת.
הבית שלי כעת מלא ברגשות מעורבים. בהתחלה הייתי מסוחררת, היום התגברות על הדילמות קשה פי כמה. אני מתפללת שאדע לקחת את ההחלטות הנכונות, כאלו שיטיבו איתי ועם הילדים שמצאתי בהם שמחה גדולה. רוצה להאמין שבסוף אחיה חיים של אהבה ושקט.
שלייום אחד, אחרי הצהריים, מצאתי את עצמי בגן, יושבת על הדשא בזמן שהילדים התגלגלו מצחוק, רצים סביב אחד לשני. עמוס עמד לידי, שותק, ורק המבט שלו אמר הכל. לרגע כל הקולות נדמו, ורק השקט הזה בינינו התמלא במילים שנשארו בלב. פתאום הבנתי הבחירה האמיתית שלי היא לא רק בו אלא גם בעצמי: לא להיאחז בחלום שיכול לקרוע, אלא לבנות משהו חדש, בריא, אמיתי.
כשהערב ירד, הלכתי לחדרי, פתחתי את היומן. כתבתי: אני בוחרת להישאר נאמנה לאהבה שצומחת מִבֵּית לעצמי, לילדים, לכל מה שעושה לי טוב. מושכת קו ברור סביב הלב, ויוצרת גבולות. יש סיפור שאולי לא יושלם לפי התסריט שדמיינתי, אבל הוא שלי מלא התרגשות, צמיחה ולמידה. גם אם אהיה צריכה לעזוב, זכיתי לאהוב, לזכות באמון ובחיבוק של ילדים ולהאמין שוב בקשר אנושי פשוט.
יצאתי למרפסת, נשמתי את האוויר הלח של הלילה, ופתאום הרגשתי אולי לראשונה באמת שאני בדיוק במקום שבו הייתי צריכה להיות.
