אורלי הייתה מאושרת. היא קמה בבוקר עם חיוך מרהיב על הפנים. הרגישה את דני נושן לידה, נושף בעדינות אל התורן, וחייכה שוב.
הכסף לחופשת החתונה כבר היה מופרש בחשבון בנק, במיליוני שקלים. אתמול היא סיפרה לדני על כך, והאזינה חצי שעה לשבחיו שהיא אחראית ושהוא בחר נכון.
לפני כמה שבועות אורלי הייתה מסופסמת לגבי החלטתה. דני הכיר אותה למשפחתו, והיא הרגישה שמדובר באנשים זרים שלא הכירה.
ההחלטה המשמעותית הייתה שהייתה עשירה כלה, עם בעל מכונית קטנה ישנה שהשאיר לה סבתי. כך גרו יחד באותה דירה בתל אביב.
אחד החדרים היה נעול במנעול חדר של סבתא. אורלי השאירה שם בדיוק את מה שהיה בחייה של סבתא: שידה עתיקה, כיסא נדנוד, שולחן כתיבה וארון עם קופסאות של חוט בצבעים שונים. אחרי החתונה הצפוי שהחדר ישתנה, אבל עד אז כל נשאר כפי שהיה.
לפעמים היא נכנסה לשם בערב, ישבה על כיסא הנדנוד, הדליקה מנורת פינה ישנה והרהרה. דני לא אהב את הישיבות האלו, קרא לה תחביב ופסיכוזה, אך לא יכל למנוע אותה. הוא נזף כמה מקום מתבזבז בחדר.
במשפחתו של דני אורלי הייתה הבת הבכורה. ההורים מהר גרו להבין שהם יכולים להשתמש בה כמטפלת, והעבירו את האחריות על אחותו הצעירה ואחיה הצעיר לכתפיה הדקיקות. זה לא היה בעיה; כולם ביקרו אותה: לא ניקה מספיק, לא לבשה נכון, לא ארגנה כראוי
אחרי שסיימה את בית הספר, אורלי לקחה את חפציה הפשוטים מהבית ועברה לגור עם סבתה. סבתה אהבה אותה, קראה לה ציפורה, ארחה אותה בלחמניות ביתיות ולימדה אותה לחיות בדרך של השם.
אורלי קמה מהשמיכה החמה, רצה למטבח וצלחה לבצק גבינה לארוחת בוקר. רגע לאחר מכן, משתרעת ומתפשטת, דני הגיע למטבח, ישב לשולחן, לקח צלחת של גבינות חמות וטבול אותן בשמנת חמוצה עבה.
שמע, אורלי פתח דני אחרי שהספיק לאכול חמישה גבינות חשבתי על חופשת החתונה. למה שלא נשתמש בכסף למכונית? צריך רק להוסיף קצת וניתן לקבל הלוואה, ינתן לך!
אורלי הביטה בפניה המבריקה של דני, אך לא הגיבה, רק שמעה את צלצול המפתח במנעול הדלת.
בטרם הספיקה להתפח בטורח, נכנסה לחדר קבוצה קטנה של קנייניות: חמותה של דני, בתה, ובנו הצעיר בן 18, יחד עם שלוש מזוודות ושקית אחת.
שלום, כלה יקרה, תתפלי לארח אותנו! קראה לידיה יהודית מהכניסה החלטנו, כמו שדני אמר אתמול, לא לדחות.
אורלי הביטה שוב בדני, שהחל להוציא את המזוודות מהמסדרון ולשאתן לחדר של סבתה.
תפתחי, אורלי ביקש דני צריך לסדר את החדר. נעביר את הכיסא למרפסת, נכרוך בפלסטיק, אין לו בעיה, ושאר הרהיטים נשאיר. חוטי הצמר הישנים? תזרקי אותם למטה.
למה אני אמורה לזרוק? ואלו מפתחות לדירה של לידיה? לחשה אורלי בקול נמוך, מתחילה להבין את משמעות הביקור המשפחתי.
איך זה? הצטרפה לחיים חמותה של דני. החתונה בעוד שבועיים, קונים מכונית, וגם יש חדר פנוי לילד שלנו, ויטלי, שיכול לשהות שם כשאין לנו ילדים.
למה לא נביא את אחי שלנו לתקופה? טען דני, מתלהב, מציג את כוחו הגברי.
כבר מצאתי את המכונית הצטרפה סבתה של דני, סבתא מתוקה בשם רבקה. מכונית טובה, הלוואה בקלות, חופשת ים למה לא?
דני חייך ואמר: טוב, אורלי, תחפשי את המפתחות לחדר, ואני אפנק את כולנו בלביבות גבינה.
אורלי ניגשה לחדר, התיישבה על הספה שהרכיב דני וחשבה על כך שלא יהיה לה ארוחת בוקר. המשפחה הצפופה הייתה כמו נחש שמחפש את האוכל ממנה.
דני הכריז שכדי לחיות הם יסתמכו על משכורתה של אורלי, בעוד הוא יאגור כסף לשיפור הבית.
את לא מתכוונת לבלות את כל חייך בדירת השרושוב בפריפריה? שאל דני בתוקף.
אורלי לא התנגדה, במיוחד כשחצי שנה לפני החתונה המיועדת.
פתאום נודע לה שמפתחות דירתה כבר נמסרו לאימו של דני.
החליטו שהילד שלהם, ויטלי, יגור שם. למה היא תצטרך לסבול עוד זמן בחדר של חולה זקנה?
הדבר האחרון היה המכונית החדשה.
מאז ילדותה, אורלי חלמה על הים. הוריה נסעו לשקיעת השמש בחוף פעמיים כשהייתה קטנה, אך היא אף פעם לא הלכה.
היא החליטה שהחופשה תיהיה בלתי נשכחת יוון, חוף, מלון משובח, סיירת סיציליה, מקדשים עתיקים, יין יוון בטראסה, חדר עם נוף לים.
היא בכה בלחש, דמעות של ילדה, כשזכרה את סבתה. סבתא ישבה בכיסא האהוב עליה, מביטה בעיניה הרכות של הנכדה. אל תדאגי, ציפורה שלי, נישואין הם לא אסון. רק שמרי שהאהבה לא תהפוך לאובדן. חפשי את מי שאוהב ומשגיח, כך תמצאי את האמת.
ההחלטה באה מהר. קולות שמחים של קרובי משפחה של אורלי, שלא הפכו למשפחה, מילאו את המטבח. והאיש שלא הפך לבעל גם הוא.
היא התקשרה לעבודה ובקשה חופשה של שבועיים מוקדם יותר. אחרי כן חיברה למריה, חברת הלימודים באוניברסיטה, שתשמור על דירתה בזמן היעדרותה, כדי שמישהו לא יעשה זעם צדיק. מריה, שכורתה במרחק שני בתים, הסכימה מיד.
לאחר סידור הדירה, חיברה לאט לשירות תיירות וביקשה חבילה לחופשה של נישואין. מצאו לה הצעה חמה, היא ארזה מזוודה מראש, לא המתינה עד לחתונה.
בעשר דקות היא יצאה מהדירה, סגרה את הדלת בעדינות והשאירה פתק: החתונה מתבטלת. המפתחות למריה. קניתי לעצמי מכונית. לא יותר ממני, ת.
בדרך לשדה התעופה טלפה את הטלפון הרועש, שמלא בשיחות ובמסרים: האם איבדת את השכל? היא כיבתה אותו.
כן! אני השתגעתי! חזרה אליה קולה של ילדה פנימית, איזה מגוחך!.
בתוך זכרונה נופף אור עיניה של סבתא, מחייך בחום.
כך נלמד שגם כשקולות סביב רועמים, האמת הפנימית של אהבה ותשומת לב היא שמצילה את הדרך. החיים שואפים למי שמכיר את ערכו ולא נכנע ללחצים חיצוניים.
