טוב, נו, בזמן החג לא נבעט אותך החוצה. תכין שלושה חדרי שינה אחיותיי והאחות של האחות נשארות לשהות. את תהיי במטבח ללילה. גליה רבקה, וכשלא? אני הבעלים היחיד של הבית הזה, יש לי גם תעודות. אז אל תנסו להיכנס, המשטרה תוציא אתכם.
היום אחרי העבודה מרים מתכננת לנסוע למרכז הקניות של רמת גן. בעוד שבועיים יהיה ראש השנה, וחברה וותיקה שלה, רונית, הזמינה אותה לביקור.
מירי ידעה שהביקור יאסף קהל גדול: בת של המארחת עם בעלה וילדיהם, אחותה, והאחות שמורה.
מירי הייתה רגילה לבוא לבית רונית, מכירה את כולם, ולכן רצתה מראש לקנות מתנות.
היא יודעה איך לבחור מתנות, אבל איך להעניק זה הכישרון שלה. עכשיו היא מדמיינת את ההנאה: לשוטט בין מדפים מקושטים באורות חג, לבחון, לבחור, לצפות במוכר שמקפל את הקנייה בנייר מבריק.
אולם הלך לה להרס רוח כעבור כמה צעדים מחוץ לביתי: בחניון, ליד הרכב, חיכתה לה רות, האחות של בעלה לשעבר.
מרי, הי! ברכה רות. למה כל כך מאוחר? אני כבר קפואה.
בוקר טוב, רותי. לא ציפיתי לראות אותך כאן.
למה? בסופו של דבר אנחנו משפחה, חזרה רות. לפחות עשרים שנה אנחנו נחשבות כך.
טוב, מזמן לא נחשבות, ענתה מירה וניסתה לפתוח את דלת הרכב.
אך רות עצרה אותה.
תקשיבי, מרים, יש לי בקשה עבורך. בכלל, יש לבקשה של המשפחה.
של איזו משפחה, רות? אני כבר שנה לא מקיימת קשר עם המשפחה שלך, אין לי זמן לבקשות, אמרה מירה.
לא, תקשיבי רק. אני לא יודעת איך אתה ומיכאל חילקתם את הרכוש, אבל האמא עדיין בטוחה שהבית שבו את גרים שייך לנו.
אתם קניתם אותו יחד עם מישק, והוא עשה שם שיפוצים עשר שנים. כולנו התכנסנו שם לחג ראש השנה ולחג הפסח. ועכשיו?
האמא תכננה לחגוג את יום הולדתה במאי, לאסוף את כל המשפחה בחצר, להניח את השולחן במרפסת כמו תמיד. ואת לא מזמינה אותנו, נודדת למקום לא נודע.
למה את מספרת לי את זה? שאלה מירה. הלכתי לבקר את חברה שלי, רציתי ויצאתי. סליחה, שכחתי לשאול אותך.
ושכחתי את המפגשים המשפחתיים שלנו בבית שלי. כשאני ומישק התגרשנו, הסכמנו: הדירה, המכונית והמוסך למישק, והבית לי. זה נרשם במשרד, אז תכנסו לדירתו של מיכאל. זהו.
מרים, האמא ביקשה לאפשר לנו לארח את האורחים ב30 למרץ, כמו קודם. הרבה אנשים יגיעו, אין לנו מקום, הוסיפה רות.
גליה, באמת? משעשעת! עשרים שנה היא רק דרשה ממני, והיום מבקשת. רות, אמור לה שאין לי ספק, והזמיני את המשפחה למלון.
מירי עלתה למכונית. היא לא חשה עוד רצון לנסוע לקנות מתנות. מחר אז קונה, חשבה ונסעה הביתה.
היא חייתה עם מיכאל כמעט עשרים שנה. הבית שמדברת עליו רות נרכש לפני עשר שנים.
לפני שנה, בעלה הכריז ש״ב45 השנים האלה החיים לא נגמרים״, ושאתה ימשיך לבנות איתו עם מזכירת צעירה וחמודה.
מירי לא נרתעה, אך לא ויתרה. הבית והחסכונות המשפחתיים נשארו לה, בעוד שבעלו קיבל דירת שני חדרים, רכב Toyota Corolla ומוסך.
מאחר שהדאגה הכלכלית של מירי נותרה על בתה הלומדת, מיכאל לא דרש להגיע לחשבון המשותף.
לפני כמה ימים, תמר התקשרה והודיעה שהיא תישאר במעון הלימודים בחג.
אמא, זה מקבל? שאלה. בחופשה אני חוזרת הביתה.
לאחר מכן, מירי קיבלה את ההזמנה של רונית. בחברה הזאת היא לא תתגעגע.
היא ידעה שרות לא תוותר זה לא סוף המשחק, והדבר לא היה טעות.
בשעה שבה ערב של ראש השנה, חזרה חקירה של השכנה לשעבר:
מירי, האם את לא לוקחת על עצמך יותר מידי? תפסת את הבית של מישק, ועכשיו חושבת שאין לנו מקום להגן עלייך?
אז ככה: השנה כולנו נחגוג את החג בבית שלנו! באותו בית שבו בני האדום היקר שלנו אישר לך לגור. הבנת?
טוב, נו, בזמן החג לא נבעט אותך החוצה. תכין שלושה חדרי שינה אחיותיי והאחות של האחות נשארות לשהות. את תהיי במטבח ללילה.
גליה, ולא משנה שאני הבעלים היחיד של הבית הזה, יש לי גם תעודות. אל תנסו להיכנס, המשטרה תוציא אתכם.
נראה מי יוכיח מי יזז! בכל מקרה, תכיני חדרים, אנחנו נביא את כל האוכל, כך שלא תצטרכי לבשל. ואל תסתכלי על זה, השנה תזכור זאת כל חייך!
לדעתי, השנה אמא של מיכאל הפכה לחיה, חשבה מירי.
גליה לא הייתה שקטנית, אך היום הופעתה המפוצצת הפתיעה את החמות לשעבר. האם היא חושבת שמירה תתרעם ותציית לפקודה?
לפני, מירי נחשבה לנחמה הטובה ביותר במשפחה שתי האחרות התפשרו ולקחו את זכותה של החמות למנהיגות.
עכשיו, אחרי הפילוג של מיכאל, דברי החמות הקודמת הפכו למפתיע: מה הן מצפות?
בינתיים, בדירה של גליה מתכננים תכנית.
רות, אתה ואלון אחראים על קניית המצרכים. קנו הכל מראש. נבשל בערב של ה30 ובבוקר של ה31.
אנחנו נטפל בחזה ובקצפת. סמירה וליאן בסלטים. נעמיד את הכל במכולות, והצינורות לשולחן נביא ממירי היא נשארה עם שני מערכות של כלים. מיכאל כשעבר לא לקח את הכלים איתו.
אמא, אם היא תתנגד ולא תאפשר לנו להיכנס? שאלה רות.
תתנגד? יהיו לנו 12 אנשים כל המשפחה. היא תתבייש! איך תתארי זאת?
היא תפתח את הדלת, ובפתח יעמדו דוד קפלן ודודה רחל, שלון ונאתלי ועוד. אתה חושב שהיא תסגור בפניהם? תכניס אותם, תעזור לשים את השולחן. זה המשפחה!
ב31 בדצמבר, בשעה תשעה בערב, ליד הבית מספר 14 ברחוב מזרח, חכו ארבע מכוניות.
מוזר, אמר אלון, בעל רות. האור לא דולק. אולי מירי לא בבית?
לאן היא נעלמה? היא בבית. ולתמר בטח כבר הגיעה. הם מסתתרים מאיתנו, חייכה גליה. תתקשרו.
אבל אף אחד לא ענה לשער, והדלת נשארה סגורה.
חכו, יש לי מפתחות, אמרה גליה. איך ידעתי שמירי תעשה משהו כזה, תפסתי אותם מראש.
הם פתחו את השער ונכנסו כולם לאחלה.
חכו, אני פותחת את הבית. כאן, הדלקו את האור ותביאו הכל למטבח, אנחנו נציב את השולחן מהר. ומירי, אם היא רוצה, היא תסתתר. אנחנו לא נזמין אותה לשולחן.
כעבור כמה דקות, קול מהמסדרון.
הנה האמא, אמר אלון.
אבל זו לא הייתה האמא.
מירי עזרה לרונית להניח את הצלחות האורחים היו אמורים להגיע ברגע.
פתאום שרטט לה הטלפון.
מרים מיכלובנה? המערכת האקוסטית בביתכם נתקעה, הצוות הגיע למקום.
כאן יש 12 אנשים שטוענים שהם קרובי משפחה שלכם והם כאן באישור שלכם.
לא ידעתי שאני מבקשת מישהו לבוא. זה כנראה משפחת בעלי לשעבר, לא הזמנתי אותם. הם נכנסו ללא הזמנה.
תכתבי תלונה?
בטח. רק אני מחוץ לעיר, אחזור אחרי מחר.
האורחים הלא מוזמנים נאלצו ללכת למשרד המשטרה, שם הם בילו כמה שעות. באותו זמן, כשהגיעו לבית של גליה, הסלטים כבר רצו והחם התקרר.
כאשר מירי חזרה הביתה, חייגה לה בעלה לשעבר וביקש ממנה להביא את הטופס.
מרים, חשבת שהחלפת את המנעול? לא תפסתי?
לא, למה לשבור דלת? השתמשתי במנעול הקיים, הוא עדיין עובד.
למה כשאתה עוזבת, נעלת במנעול הישן?
חשבתי שהאמא שלך לא תוותר ותגיע עם האורחים שמעת איך היא מדברת איתי. לא רציתי שהאורחים הלא רצויים יהרסו את הדלת.
אז בכוונתך נעלת במנעול הישן, שהאמא שלך יודעת לשבור, והצבת את המערכת האקוסטית? אתה רוצה שהם יתפסו?
מישק, המשפחה שלך הייתה יכולה לחגוג בביתך, אבל הם בחרו באופציה אחרת והגיעו למשטרה. באשמתי זה לא.
למה לא הודעת לרות שאתה מציב את האקוסטיקה?
למה לא? שלטים על השערים והדלתות רואים מוגן עלידי המשטרה. כולם יודעים לקרוא.
בסך הכל תגיד שלום לאמא, לרות, לאלון, ולכל השאר, ותגיד שאין לי כוונה לחכות עוד אורחים.
לקחתי את הטופס הפעם, אבל הלאה לא יקרה. יהיו קנסות לפי חוק.
מה דעתכם על מעשי המשפחה לשעבר? כתבו בתגובות מה אתם חושבים, ותנו לייק.
