טוב, לא נוֹצִיא אותך החוצה בחג. הכיני שלוש חדרי שינה האחיות שלי והאחיינייה שלי נשארות לילה. את תישני במטבח.
גילה כהן, ומה אם אני הבעלים היחיד של הבית? יש לי גם את כל הניירות. אז אל תנסו אפילו לחדור לתוך הבית המשטרה תוציא אתכם.
היום אחרי העבודה נטלי מתכננת להיכנס לקניון רמת אביב. בעוד שבועיים עומד ראש השנה. חברה ותיקה שלה, אורית, מזמינה אותה לביתה.
נטלי יודעת שמבקרת שם קבוצה גדולה: בת של הבעלת עם בעל וילדים, אחות, ובת האח סטודנטית. היא מבקרת אצל אורית בתדירות גבוהה ולכן מכירה את כולם. לכן היא רוצה לקנות מראש מתנות.
היא מתמחה בבחירת מתנות ואוהבת לחלק אותן. עכשיו היא כבר מרגישה את ההתרגשות לשוטט בין החנויות הקשורות בגווני אורות חג, להסתכל, לבחור, ולצפות במוכר שאורז בקפידה את הקנייה בנייר מבריק.
המצב של נטלי נבגם ברגע שהיא יוצאת אל החנייה, ליד הרכב, שם מחכה לה רינה האחות של בעלה לשעבר.
היי, נטלי! אומרת רינה. כמה זמן את כאן? כבר קר לי מהקור.
ערב טוב, רינה. לא ציפיתי לראות אותך כאן.
למה? אנחנו עדיין משפחה, משיבה רינה. לפחות עשרים שנה היינו ככה.
טוב, היום יותר לא. עונה נטלי ומתחילה לפתוח את דלת הרכב.
רינה עוצרת אותה.
תקשיבי, נטלי, יש לי בקשה. לא רק לי לכל המשפחה.
של איזו משפחה? אני כבר שנה לא באה בקשר עם המשפחה שלכם. אין לי עניין לשמוע בקשות, אומרת נטלי.
רק תקשיבי. אני לא יודעת איך את ומיכאל חילקתם רכוש, אבל אמא עדיין חושבת שהבית שבו את גרה שייך למשפחתנו.
אתם קניתם אותו יחד עם מיכאל, והוא עשר שנים סידר אותו. כולנו חוגגים שם ראש השנה והחג של חנוכה. ועכשיו מה?
אמא מתכננת לארח את כל המשפחה בבית בחג במאי, להניח שולחן במרפסת כמו תמיד. ואת לא תתני לנו להיכנס.
למה את מספרת לי את כל זה? שואלת נטלי. הלכתי לביקור אצל החברה שלי, רציתי, ויצאתי. סליחה, לא שאלתי אותך לפני.
ושכחתי את המפגשים המשפחתיים שלנו בבית שלי. כשאנחנו עם מיכאל התגרשו, קבענו כך: דירה, רכב ומוסך למיכאל, והבית לי. ערכנו זאת רשמית. עכשיו אפשר להיפגש בדירתו של מיכאל. זהו.
נטלי, אמא ביקשה לאפשר לאורחים ביום ה-31 לחג להגיע לבית, כמו לפני. הרבה אנשים יגיעו לא נדע איפה להניח את כולם, אומרת רינה.
גילה כהן היא מבקשת? מצחיק! אני לא מאמינה! עשרים שנה היא רק דרשה ממני, ועכשיו היא מבקשת? רינה, תאמרי לה שאני מסרבת. תארגני למשפחה חדרים במלון.
נטלי יושבת ברכב. אין לה חשק לנסוע אחרי מתנות. היא חושבת: אחר כך אקנה, ולוחמת הביתה.
היא וחברתה מיכאל גרו יחד כמעט עשרים שנה. הבית שמדברת עליו רינה נרכש לפני עשור. לפני שנה מיכאל אמר שבגיל ארבעים וחמש החיים ממשיכים ושיבנה עם המזכירה הצעירה שלו.
נטלי לא מנסה לשמור על מיכאל, אבל לא משאירה אותו. הבית והחסכונות נשארו לה, מיכאל קיבל דירת שני חדרים, רכב טויוטה קורולה ומוסך.
מאחר שנשארה לה בתסטודנטית, מיכאל לא דרש חשבון משותף. לפני כמה ימים ליזה התקשרה והודיעה שהיא תבלה את ראש השנה במזרקה.
אמא, את לא מתרסקת? שואלת היא. בכל החופשות אני חוזרת הביתה.
לאחר מכן נטלי מקבלת הצעה מאורית. בחברה הזו היא לא תצטער.
יודעת את רינה, היא מבינה שהכל עוד לא נגמר לא ייתן לה שקט. והקלאסיקה נכונה.
אותו ערב מתקשרת חמותה לשעבר:
נטלי, האם את לא לוקחת על עצמך יותר מדי? לקחת בת פח של מיכאל ומחשבת שאת יכולה לבקש בית?
אז תקשיבי: ראש השנה כולנו נחגוג בבית שלנו! במקום שבו בניי בחן נתנו לך לשהות. הבנת?
טוב, לא נוֹצִיא אותך החוצה בחג. הכיני שלוש חדרי שינה האחיות שלי והאחיינייה שלי נשארות לילה. את תישני במטבח.
גילה כהן, ומה אם אני הבעלים היחיד של הבית? יש לי גם את כל הניירות. אז אל תנסו אפילו לחדור לתוך הבית המשטרה תוציא אתכם.
נראה מי יוציא את מי! בכל מקרה, הכיני חדרים, אנחנו נביא איתנו את כל המצרכים, כך שלא תצטרכי לבשל. אל תתנגדי, כי השנה תזכור את ראש השנה לנצח!
לדעתי, השנה הזאת אמא של מיכאל נהייתה חיה, חושבת נטלי.
גילה כהן מעולם לא הייתה פיית שלום, אבל ההופעה של היום משאירה רושם על החמות לשעבר. האם היא באמת מקווה שנטלי תיבהל ותציית?
קודם, נטלי נחשבה לנישת האהובה בצמרת המשפחה שני האחרים קיבלו את תפקידה של החמות.
עכשיו, אחרי שההתגרשות עם מיכאל הסתיימה, דברי החמות משאירים רק תדהמה: למה הם מצפים?
בינתיים, בדירתה של גילה כהן מתכננים קנייה של מצרכים.
רינה, אתה ואלי אחראים על קניית המצרכים. קנו הכל מראש, נבשל בערב ה31 ובבוקר ה1.
נעסוק בגריל ובחמץ. סולנה ואורית יעשו סלטים. נכניס הכל למכלים, והכלים לשולחן נשתמש משארי של נטלי יש לה שני סטים של כלי אוכל. מיכאל כשעבר, לא לקח כלים.
אמא, מה אם היא תתנגד ולא תכניס אותנו? שואלת רינה.
שתנסו לא לשחרר אותנו! אנחנו יהיו שתיםעשרה אנשים כל המשפחה. והיא תתבייש! איך את מדמיינת?
היא תפתח את הדלת, ועל המרפסת עומדים דוד קסטי ותורתי, לונה עם נטלי ואחרים. היא תסגור את הדלת בפניהם? היא תכניס אותנו, תעזור לשים שולחן. זו המשפחה!
ב־31 בדצמבר, בשעה תשע בערב, ארבעה מכוניות חונות לפני הבית מספר ארבע עשר ברחוב מזרחי.
מוזר, אומר אלי, בעל רינה. האור לא נדלק. אולי נטלי לא בבית?
לאן היא נעלמה? היא בבית, וליזה כנראה נגעה כאן. הם מסתתרים, מחייכת גילה כהן. תתקשרו.
אבל אף אחד לא מגיב לשמעון ולדלת נותרת סגורה.
חכו, יש לי מפתחות, אומרת גילה כהן. איך ידעתי שנטלי תזרוק משהו, תפסתי אותם.
הם פותחים את השער ונכנסים כולם לחצר.
חכו, אני פותחת את הבית. תדליקו אור ותביאו הכל למטבח, אנחנו עומדים לשים שולחן. נטלי, אם תרצי, תסתתרי. אנחנו לא מזמינים אותה לשולחן.
כעשרים דקות האולם מתמלא ברעש.
הנה האמא, אומר אלי.
אבל זו לא הייתה האמא.
בינתיים נטלי מסייעת לאורית לשים שולחן האורחים מגיעים ברגע.
פתאום מתקשר הטלפון.
נטלי כהן? נרשמה התרעה במערכת האבטחה של הבית שלכם. צוות משטרה הגיע למקום.
כאן מצויים שתיםעשרה אנשים שטוענים שהם קרובי משפחה שלכם ונמצאים כאן באישורכם.
לא נתתי אישור לאף אחד להיכנס. כנראה המשפחה של בעלי לשעבר. לא הזמנתי אותם. הם נכנסו ללא רשות.
את תדווחי?
בוודאי. רק אני לא בעיר, אחזור רק אחרי מחר.
האורחים הלא רצויים נאלצים ללכת לתחנת משטרה, שם מבלים כמה שעות. בזמן שהיו בדרך לבית של גילה כהן, הסלטים כבר נזלו והחם התקרר.
כאשר נטלי חוזרת לבית, מתקשר בעלה לשעבר ודורש שהיא תביא את הדוח.
נטלי, חשבת שהחלפת את המנעול?
לא החלפתי, למה לשבור דלת? אני משתמשת במנעול ישן, משיבה היא.
למה, כשיצאת, נעלת במנעול הישן?
חשבתי שאמא שלו לא תתמתן ותגיד לבוא עם האורחים שמעת את השיחה שלנו? לא רציתי שהאורחים הלא רצויים יפגעו בדלת, מסבירה נטלי.
אז כוונתך שמנעול ישן, מפתח לאמא, והפעלת האזעקה? את גרמת לזה! רצית שהם ייתפסו?
מיכאל, המשפחה שלך הייתה יכולה לחגוג ראש השנה בבית, אבל בחרו אחרת, ולכן הם הגיעו למשטרה. זה לא אשמתי.
למה לא הודעת לרינה על האזעקה?
למה לא? על השער ובדלת יש שלטים: מוגן על ידי משטרה. כולם קוראים.
תמסרי שלום לאמא, לרינה, לאלי ולכולם, ותגיד להם שאני לא מחכה לאורחים אצלי יותר.
הפעם אני מביאה את הדוח, אבל לא יקרה עוד. ייענו על פי החוק במלואו
מה דעתכם על המהלך של המשפחה הישנה? כתבו בתגובות מה אתם חושבים. לחצו לייק.
