שמי הוא דוד. אני מחשיב את עצמי לאדם בר מזל בחיים, משום שזכיתי להיות אבא ובעל. התחתנתי עם עינת, בה התאהבתי כבר כשהייתי בתיכון. היא חיכתה לי בנאמנות בזמן שהייתי בצבא, וכשחזרתי, התחתַנו.
קודם נולד לנו הבן הבכור, נועם. שלוש שנים אחר כך, הצטרף אלינו רועי, בננו השני. אבל חלמתי תמיד שתהיה לנו גם בת. אפילו כשעינת הייתה בהריון בפעם הראשונה, סיפרתי לכולם כמה אני רוצה בת. זה הפתיע את כולם בדרך כלל גברים רוצים בן, אבל אני חלמתי על בת. ככה יצא שלבסוף עינת ילדה בן, ואחריו, שלוש שנים אחר כך, עוד בן.
עינת ואני חיינו טוב, והבנים גדלו יפה. ואז יום אחד עינת בישרה לי מתוך הכחול: היא בהריון שוב. קיבלתי הלם, כי לא תכנַּנו ילד שלישי, אבל מאד שמחתי לבשורה של אשתי האהובה.
“נו, הפעם בטוח את מביאה לי בת!” חייכתי. וגם עינת חייכה ואמרה, “הפעם בטוח בת!”
גם אמא שלי וגם אמא של עינת ראו את זה בבטן של עינת שזו בטוח בת, ואפילו האולטרסאונד הראה כך. כולנו חיכינו מאוד לבת. אפילו הבנים בחרו שם לאחותם הקטנה.
כשהגיע הזמן, עינת נכנסה ללידה ולקחתי אותה לבית היולדות. לא עצמתי עין כל הלילה, דאגתי לה ולתינוקת העתידית. בבוקר התקשרתי לברר, ואמרו לי שנולד לי בן במשקל שלושה ק”ג ומתיים גרם, וגובה 54 ס”מ.
לא האמנתי למה שאמרו לי הייתי בטוח שזו טעות, הרי צפינו לבת! אבל לא, לא הייתה שום טעות. שוב נולד לנו בן. לא ציפיתי לזה בכלל, וגם אף אחד בסביבה. כולנו היינו בטוחים שזו תהיה בת. לא ברור היה לי איך הרופא באולטרסאונד טעה כך. התקשרתי לעינת ושאלתי:
“מה, הסתבכת עם השכן? מה נסגר איתך? אתה נורמלי בכלל? הרי הבטחת שתהיה לנו בת! תפסיק עם השטויות שלך! עינת נעלבה וניתקה.
כמה ימים לאחר מכן שחררו את עינת ואת התינוק. הבאתי אותם הביתה. עינת פתחה את השמיכה, הסתכלתי על התינוק הקטן שהתבקש המון אהבה ודאגה והתאהבתי בו מיד. עברו ארבע וחצי שנים. אני, את דניאל (כך קראנו לבן השלישי), לימדתי לנסוע על קורקינט. הוא בכלל לא דמה לי. רק קצת דומה לעינת. לעומת זאת, שני הגדולים ממש דומים לי.
יום אחד שמעתי שתי שכנות מזדקנות מדברות על דניאל בחצר. הן אמרו שהוא מזכיר מישהו מהבניין ממול.
שמעת איך דניאל דומה לרוני מהקומה השלישית?
פגע בי לשמוע את זה. ניגשתי לעינת ושאלתי אם דניאל באמת הבן שלי.
שוב אתה מתחיל עם השטויות שלך? איך אתה בכלל יכול לחשוד בי ככה? זה שטויות גמורות!
אני פשוט רוצה לדעת את האמת! הרי רוני הסיע אותך פעם הביתה מהעבודה!
נכון! כבר הייתי בהריון אז! היה לי רע וקניתי מלא מצרכים. רוני רק הקפיץ אותי. מה, זה פשע?
לא, זה לא אבל דניאל בכלל לא דומה לי!
הוויכוח בינינו נהיה סוער. עינת ממש כעסה עליי. בסוף החלטתי לעשות בדיקת דנ”א, אבל עינת סירבה. שבועיים אחר כך הסכימה, ואמרה שאם אמשיך כך, היא תתגרש ממני אחרי התשובה. חשבתי שהיא פשוט מאוד כועסת וזה יעבור לנו, והסכמנו שנעשה את הבדיקה.
יום אחד ירדתי להשליך את הזבל וראיתי את רוני. הוא כבר היה בן 35 ועדיין רווק. בחנתי אותו לא ראיתי שום דמיון בינו לבין דניאל.
עליתי הביתה, התיישבתי במטבח וחשבתי. דניאל רץ אליי, התיישב לי על הברכיים, חיבק אותי ודיבר. פתאום התמלאתי שלווה. למה בכלל אני מתנהג כמו טיפש? אין צורך בשום בדיקה זה הבן שלי, אני מרגיש את זה בלב. לקחתי אותו בידיים ונכנסתי לחדר השינה לעינת.
לא עושים את הבדיקה!
מה זאת אומרת לא עושים?! עינת נעלבה הייתי כבר מוכנה להוכיח לך סופית שזה הבן שלך, ומעולם לא בגדתי בך!
שבוע שלם התנצלתּי בפני עינת על שחשדתי בה. בסופו של דבר היא סלחה לי. השנים עברו. נועם, הבן הבכור, התחתן, ואשתו כבר בהיריון. כשהילדה נולדה זכיתי סוף סוף להיות סבא לנכדה שאוכל לפנק.
אני בטוח שאאהב אותה מאוד, בדיוק כפי שאני אוהב את שלושת הבנים שלי.
