טליה הייתה מגיעה מעיירה קטנה בגליל. דווקא שם, חיצי האהבה של תמר שיחקו אותה. טליה התאהבה ברועי, והוא התאהב בה בחזרה. אז החליטו לברוח מהעיירה המולדת שלהם. אמרו להורים שהם יוצאים לירושלים כדי לעבוד ולחסוך כסף לשמחת החתונה, וזה באמת מה שעשו. אבל אחר כך החליטו שלא לבזבז את הכסף על חגיגה.
שניהם כבר נמאסו מהנוער שבירושלים אלה שמגיעים לחתונה בנעלי ספורט וגינס, מקבלים מתנות רק בצקים, עושים שולחן מתוקים במקום סעודה מפוארת, או אפילו מסתפקים בזום חגיגי, ומעבירים את המתנות ישירות לתשלום המשכנתא.
כך עשו גם טליה ורועי. אבל האמהות, כששבו לערים הקטנות שלהם, ערכו להם ארוחה צנועה בחוג המשפחה. וכשהיו בירושלים, לא היו להם שום חברים מוכרים. כל זה לא ממש קשור, רק שתוכל לדמיין את סוג האישיות של בני הזוג…
עברו חמש שנים מאז החתונה. הם החליטו לדחות את נושא הילדים, והשניים שילמו יחד את המשכנתא לדירה ברחוב רבן יוחנן. אמא של טליה אישה לוחמת גידלה אותה לבד, ובכל שיחה לא שכחה להזכיר שהיא כבר מוכנה לנכדים. אבל טליה ידעה שאם היו גרים עם אמא שלה, היו מתפזרים מהר מאוד. לא הייתה להם דחיפות, אז לקחו את הזמן עם הילדים.
ואז החלו להתרקם אצל טליה רגשות קשים כלפי רועי, שהיו קיימים לפני כן, אך אז ידעה להסיח את הדעת. היא התקשרה אליי:
הוא מדבר בטלפון עם אחרים שעות, איתי זה רק “שלום-להתראות”…
כשיגיע מהעבודה, תדברו הרבה.
אני רוצה לראות סרט שקט על אהבה אחרי יום עבודה, והוא רק מזפזפ סרטי אימה.
כמה טלוויזיות יש לכם? הרי אפשר לראות סרטים במחשב עם אוזניות. אבל זה לא באמת חיים משפחתיים אם כל אחד בצד שלו והראש במקום אחר.
בדיוק! אני לא חושבת שרועי מבין אותי!
זה טענה די מקורית.
למה אתה צוחק?
בסדר, לא אצחק.
טליה, מתי יש ביניכם רגעים טובים?
בחופשות או כשמגיעים אורחים אז הוא פתאום כל כך קשוב…
השיחה שלי עם טליה נמשכה כמעט שעה. היא סיפרה איך הכירו, ואיך כל הבנות קינאו בה. הבנתי שבעצם הבעיה היא שלטליה יש צורך נשי לא ממומש להראות את עצמה, אבל בירושלים אין לה בפני מי. זו הייתה הבעיה הראשונה, והשנייה…
טליה, מה בעינייך נישואין מושלמים?
חייב להיות ילדים.
כולם מדברים על ילדים, אבל הרבה נישואין מתפרקים אחרי שהם מגיעים…
בן הזוג אמור להתעניין איך אני מרגישה, מה קורה בעבודה, לדעת להעריך את הבגדים שלי ולשבח את הבישולים…
והוא לא מעריך בשום צורה?
הוא אומר שטעים, אבל זה לא מספיק לי.
תספרי לי בדיוק… הוא חוזר, את מגישה לו, נגיד, אורז עם שניצל, מה הוא עושה?
הוא משפשף ידיים ומחייך.
זה בעצם סוג של מחמאה! היית מרגישה גרוע אם הוא היה דוחה את הצלחת ואומר שהוא לא רעב…
טליה שתקה; נדמה שהיא לא הבינה לגמרי את עיקר הטענה שלה. אבל עדיין הייתה לה טינה כלפי רועי. מה בדיוק חסר לה, אני כבר הבנתי. כדי לבדוק את ההשערה שלי, שאלתי על היחסים שלה עם אמא שלה.
הסתבר שאמא שלה מאוד רגשית, שואלת תמיד שאלות אישיות, ותמיד מחזקת ותומכת כשקשה. היא גדלה ללא אבא, אז טליה לא ידעה שלא כולם מבטאים רגשות באותו אופן חזק.
אמרתי לה: את בעצם נשואה לאמא שלך כבר חמש שנים, ומצפה שרועי יתנהג בדיוק כמוה. טליה הופתעה מהרעיון, אבל אחרי כמה רגעים הסכימה.
אז איך עושים גירושין מאמא?
פשוט מאוד: בכל פעם שמתעוררת בך טינה, תדמייני שרועי לא קשור לזה. זה לא הוא אלא אמא שלך הדואגת שם לידך. הוא לא יכול להתחרות בה אף פעם!
וזהו?
זהו! ואז תגלי שהטינה פשוט מתפוגגת מעצמה.
