לפני שנים רבות, רותם גדלה בעיירה קטנה בדרום הארץ. שם, חיצי האהבה פגעו בה והיא התאהבה באמיר, והוא בה. יחד, החליטו לעזוב את עיירת ילדותם ולנסוע לתל אביב. הם סיפרו להוריהם שיצאו לעיר הגדולה על מנת להרוויח שקלין בשביל חג החתונה, וכך באמת עשו. אך לאחר זמן קצר החליטו לוותר על ההוצאות הגדולות סביב חתונה מסורתית.
הם נמאס להם מתל אביבים הצעירים שמגיעים לחתונה עם ג’ינס וסניקרס, מקבלים מתנות בכסף בלבד, ומעדיפים בופה קליל או אפילו זום במקום משתה, ומשתמשים בכסף שניתן להם לתשלום המשכנתה.
כך נהגו גם רותם ואמיר. עם זאת, כאשר אמותיהם חזרו לעיר הקטנה, ערכו להם ארוחה צנועה לכבוד החתונה. ובתל אביב, לא היו להם כמעט חברים או מכרים. כל זה לא באמת עיקר הסיפור, אני מספרת זאת כדי שתבינו קצת את אופיים של בני הזוג ויכולת לדמיין אותם.
חמש שנים עברו מאז נישואיהם. הם בחרו להמתין עם הילדים כדי לנסות להתמודד יחד עם תשלום המשכנתה שהכבידה עליהם. אמה של רותם הייתה לוחמנית, גידלה אותה לבד, וכל שיחה לא הסתיימה בלי שתזכיר כמה היא מוכנה לנכדים. רותם ידעה שעם אמא בחיים שלהם, הם היו מתפזרים מהר מאוד. לכן לא היה לחץ של זמן, והחליטו להמתין.
בהמשך, רותם החלה להרגיש טינה כלפי אמיר, כפי שקרה לה בעבר, אבל אז ידעה להסיט את מחשבותיה. יום אחד התקשרה אלי:
הוא מדבר בטלפון שעות עם אחרים, אבל איתי זה רק שלום-להתראות וזהו… כשתחזרי הביתה, תדברו הרבה. אני רוצה לראות סרט עמוק על אהבה אחרי יום העבודה, והוא רק נועץ עיניים בסרטי אימה. כמה טלוויזיות יש לכם? היום אפשר לראות סרטים במחשב עם אוזניות. אבל זה לא משפחה אם יושבים יחד וכל אחד בעולם נפרד משלו. בדיוק! אני מרגישה שאמיר בכלל לא מבין אותי! זה טענה מעניינת. למה את צוחקת? בסדר, לא אצחק. רותם, מתי את מרגישה טוב ביחד? בטיולים או כשיש אורחים… הוא כזה מתחשב בימים כאלה…
התחלנו לדבר למשך כמעט שעה. רותם סיפרה לי איך נפגשו, ואיך כל הבנות קינאו בה. מהשיחה הבנתי שבעייתה היא הצורך להרגיש נראית ומוערכת, והתל אביב לא העניק לה קהל. זו הייתה בעיה ראשונה, והשנייה…
רותם, איך את רואה נישואין מושלמים? חייבים ילדים. תמיד מדברים על ילדים, אבל לפעמים דווקא עם ילדים זוגות מתפרקים… בן הזוג צריך להתעניין במצב הרוח שלי, איך היה לי בעבודה… צריך לדעת להחמיא לבגד שלי ולהעריך מה שבישלתי… הוא לא מעריך בכלל? הוא אומר שזה היה טוב, אבל זה לא מספיק לי. תארי לי. הוא חוזר הביתה, את מגישה לו פירה ושניצל, והוא… הוא משפשף ידיים ומחייך. גם זה סוג של מחמאה! יהיה לך קשה אם היה דוחה את הצלחת ואומר בסלידה שהוא לא רעב…
רותם שתקה; אני חושבת שלא הבינה לגמרי את עומק תחושותיה. בכל זאת היא נשאה טינה לאמיר. ידעתי מה בדיוק לא מספק אותה. כדי לוודא, שאלתי אותה על היחסים עם אמא שלה.
גיליתי שאמא שלה אישה רגשית מאוד. תמיד הפצירה בה בשאלות ודאגה. כשמשהו לא הצליח, הייתה תומכת ברותם ומרגיעה אותה שהכל יסתדר.
יש שאומרים שאנחנו נישאים לאנשים הדומים להורינו וגם לאלה שימלאו אותנו באהבה. לרותם לא היה אב, ולכן לא ידעה שיש אנשים שאינם מבטאים רגשותיהם באותה עוצמה.
אמרתי לה שבתכלס היא חיה כבר חמש שנים עם אמא שלה, ומצפה מאמיר שינהג בדיוק כמוה. בתחילה הופתעה, ואז הסכימה.
איך מתגרשים מאמא? זה פשוט. בכל פעם שאת נעלבת, דמייני שזה לא אמיר אלא אמא שלך, והיא משחקת תפקיד הדואגת. הוא לעולם לא יתחרה איתה! וזהו! וזהו! ואז תגלי שהעלבון ייעלם מעצמו!
