שמי אורי. בן 65. נשוי, אבל בגיל הזה, מי היה מאמין, התאהבתי מחדשבמישהי אחרת. אשתי, הגר, בת 62. יש לנו בן בוגר, שקוראים לו איתמר. הוא נשוי בעצמו, וגם כבר חובש כיפה עם ילדים משלו.
כשהילד גדל, התחתן ועזב, שמתי לב שאני והגר הפכנו לזרים מוחלטים. בימי הפרישה שלי, רציתי שנקנה בית בכפר קטן בגליל. הגר לא ממש רצתה, אבל אחרי הפצרות ונאומים בסגנון תשמעי, אוויר צח! היא הסכימה. קנינו בית חמוד עם גינה, בקיץ עברנו לשם. לי זה היה תענוג. הגר? היא דווקא רצתה להישאר בעיר, לשכב קצת על הספה עם ספר טוב וסדרות בטלוויזיה. גינה? דיברתם עברית, כי היא לא הסכימה לגעת בשום דבר ירוק אני לא מרגישה טוב, זה היה המשפט הקבוע. אז הכל נפל עליי.
כשהתחיל הסתיו, חזרנו לתל אביב. הגר הייתה בעננים. אני? אחרי שבוע כבר ארזתי תיק וחזרתי לכפר. אוויר גלילי, קצת רוגע. הגר נשארה בעיר, אנחנו רואים את זה בעיקר בסופי שבועוגם זה, אם לא מבטלים בגלל עייפות.
בכפר, התאהבתי. שמה מיכל, בת 60, במקור ממושב סמוך. בהתחלה היא התייחסה אליי כאילו אני עוד עץ באדמהאבל עכשיו אנחנו ממש טובים יחד. אפילו חשבתי להתגרש מהגר, אבל הלב שלי רועד בגוף. מה איתמר יחשוב על אבא שמתאהב בגיל 65? בינתיים, אני מספר להגר שפשוט אני רוקד עם הגינה והבית, אבל בעצם אני מבלה עם מיכל.
הגר לא יודעת כלום. אני מתלבט, מתהפך בלילה בין כריות, לא מסוגל להחליטאיך בכלל מתחילים לשיחה הזאת? משאיר בחוץ: את הנדוניה, את הבן, את הילדים, רק אני והדילמה. יאללה, אולי אני אקח קורס ביוגה של החלטות, כי פשוט אין לי מושג מה לעשות…
