שמי הוא אדם. אני בן 65. אני נשוי, אבל בגילי המתקדם התאהבתי באישה אחרת. אשתי בת 62. לנו בן בוגר שכבר נשוי וגם להם יש ילדים משלהם.
לאחר שבננו בגר, עזב ובנה לעצמו חיים, שמתי לב שאני ואשתי התרחקנו זה מזו. הפכנו כמעט לזרים.
כשפרשנו לגמלאות, רציתי שנקנה בית קטן במושב בגליל. אשתי ממש לא התלהבה מהרעיון, אבל שכנעתי אותה בסוף. כעבור זמן קצר קנינו לנו צריף יפה ונעים. בקיץ עברנו לשם. אני מאוד התחברתי אל החיים במושב, אבל היא לא מצאה שם את מקומה. היא העדיפה להישאר בסלון עם ספר טוב או טלוויזיה, וסירבה בתוקף לסייע לי בגינה. טענה שמצב בריאותה לא מאפשר לה. נאלצתי לעשות הכל לבד.
כשהגיע הסתיו, חזרנו לתל אביב. אשתי שמחה מאוד על כך. אני פחות. אחרי שבוע בעיר, ארזתי את הדברים שלי ושבתי למושב בעצמי. לא הצלחתי להתנתק מהשקט שהמקום העניק לי. אשתי נשארה בעיר. מאז אנחנו בקושי רואים אחד את השנייה. במושב הכרתי אישה בשם יעל, בת 60. בהתחלה לא גילתה עניין ברגשותיי, אבל עם הזמן נרקמה בינינו מערכת יחסים קרובה. אני שוקל להתגרש מאשתי, אבל יש לי פחד גדול מהתגובה של הבן שלנו. כרגע אני מספר לאשתי שאני נשאר במושב בגלל עבודות תחזוקה, אבל בפועל מבלה הרבה זמן עם יעל, שהפכה להיות אהבת חיי.
אשתי עדיין לא יודעת דבר. אינני יודע עדיין אם יש בי את האומץ לספר לה שאני רוצה פרידה. מה עלי לעשות? אני מרגיש מבולבל מתמיד ואיני מצליח למצוא תשובה.
