החיים קשים, ואנחנו אפילו מקשים אותם יותר
בבית הספר תיכון ברקמן, כבר במועד השני של התיכון, ידעתי שמקבלתי תשומת לב של איתן. הוא לא ניסה להסתיר זאת אחרי השיעורים הוא המתין לי, הלך לצידי כמו אביר מסור, סיפר סיפורים ושבר את השקט בצחוק רם. הוא ראה בי רק חברות.
החברים בכיתה רודפו אותנו, ולפעמים כשאיתן לא היה קרוב שאלו:
למה את הולכת לבד? איפה השומר שלך?
היא חייכה והשיבה:
אין לי מושג, חחח.
אני, בתור אביה של קיבוץ, ראיתי שאיתן נרדם אליי, והייתי מוכנה לשחק איתו איך שרציתי. ישבנו יחד בשיעורים, הוא עזר לי עם מבחנים, והצטיין במעבדות, בעוד שאני רק מדלגת על שיעורים ונותנת לעצמי צ׳ריקה.
חברתי ריבקה, שדיברה איתי על איתן, קראה לו בחור אמיתי וכנה, וחשבה שהוא יהיה בעל טוב.
ריבקה, אני לא מרוצה מאיתן הוא כל כך צנוע, גר עם אמו בחדר קטן. מה יוכל להציע לי? הוא יהיה סתם בן זוג רגיל, ואני רוצה תשוקה ולבבות בוערים אמרתי בכיתה יא׳.
אבי, את חושבת שאיתן יהיה בעל טוב? חקרה ריבקה. אסור לחשוף את ההרגשה שלך כל כך. כולם בכיתה, כולל איתן, יודעים שאת מתה עליי.
מאיפה את יודעת איך לנהוג עם בחורים? אף פעם לא יצאתי עם אף אחת, ואני שקטה מאוד. למה להסתיר? אפילו אנה יודעת ומסתכלים זה על זה ענתה ריבקה, מוסיפה שהאמא תמיד אומרת: «תני לו לרוץ אחריייך, לא את אחרי הוא».
אנחנו, ריבקה ואני, חברות משנות הלימודים, ואין בינינו סוד. אני יותר חכמה, והיא שקטה וזהירה.
אהבה בתיכון
בערב הסיום של הלימודים, ראה אבי, שמו האמיתי של אהובנו, את אביב בת שמלה יפה, רזה וכמעט מעופפת, נגש, אחז בידה ולקח אותנו אל מרכז האולם. ריקדו יחד, והזוג נראה מרהיב, כולם הביטו בנו. איתן נשאר בצד עם עצב, וריבקה הביטה בו והבינה אותו.
אחרי הריקוד, הציע לי אבי:
בואי נצא יחד. היום ראיתי בך פנים אחרות. את יפה והחיוך שלך זורח.
בואי, השבתי מיד, מנסה להסתיר את השמחה, אבל זה לא הצליח הייתי על השמיים.
אבי ידע כבר זמן רב מה אהבתי, אבל היו הרבה בנות סביב והיה קשה לבחור, ולב שלו רחב ופתוח. באותו לילה חיינו עד הבוקר עם כל הכיתה, ולאחר מכן הלכנו יחד עד הביתה, הוא ליווה אותי עד שתתי. לא חשבתי על איתן, הוא כבר הלך מוקדם הביתה אימו היתה חולה, ולא בגלל זה בלבד. למה לחשוב על איתן כשאבי ליד? כמו שאומרים: «אנחנו פוגעים באנשים שאוהבים אותנו, ולא מבינים זאת».
מאותו רגע, התחלתי לתכנן את העתיד עם אבי, למרות שהייתי צריכה עוד ללמוד. איך אפשר לחשוב על הלימודים כשאהבה כזו? סיפרתי לו איך אנחנו יוכלו לחיות, והוא הקשיב והנהן.
אבי, אני מתכננת ללמוד במכללת רפואה, ואתה? שאלתי.
אני? לא מתכנן ללמוד. קיבלתי תעודה בקושי, המורים חייכו כשעזבתי. אלמד נהיגה בצבא ואז אצטרף לצבא.
אז תשרת, אני אחכה לך, אל תתלבט חיבקתי אותו.
אין לי ספק. אשוב מהצבא, נישא הוא חיבק אותי בחוזקה, רמז ללב שלם.
אבי, לא צריך למהר אמרתי, תחזור, נגיש בקשה ונקבע נישואין. כך אימי חינכה אותי.
הסכמתי, אך לא ידעתי שאחרי האין הוא יפגוש באנה, בחורה חופשית יותר, ויחזור הבוקר לבית.
אני ליווה את אבי לצבא והייתי צפה. איתן הופיע מספר פעמים.
אבי, הוא לא האיש הנכון בשבילך בחיים, בטחי הוא אמר, אבל חייכתי וראיתי בו רק חבר.
איתן היה בן יחיד, אימו שכבה במיטה ולא קמה יותר. הוא דאג לה, ובפעמים קרא לשכנה ורדה שתשפשף את אימו.
כשאשיב את אימי על הרגליים, יהיה לי יותר זמן הוא סיפר לחבריו, למד במכללה המקומית ולא נסע למכללה באיזור אחר.
המתנה והאכזבה
חלפו כמה שנים; אבי חזר מהצבא. כששמעתי על כך, אחרי הלימודים רצתתי אליו בטירוף. נכנסתי לביתו והקפצתי מהפנים כשהוא היה בחיבוק של בחורה אחרת. הם צחקו יחד, ולחץ גדול גרם לי לחזור הביתה רצה.
אימי ניסה להרגיע:
בתי, אמרתי לך שאבי לא מתאים לך, איתן תמיד אמר זאת. אבל את מתעקשת, מאמינה שאף אחד אחר אינו נדרש.
כמה זמן עבר, גיליתי שאנה, עם שהייתה איתו, מחכה לתינוק והם מתכננים נישואין. אז פניתי אל איתן והצעתי נישואין בשביל האנטי של איתן. אולי הוא כבר ידע זאת.
עברה שנתיים, חייתי עם איתן בנחת, לא ריבנו. אימו של איתן נפטרה, נשארנו בביתו. הרגשתי שהוא אוהב אותי בלב שלם, מצפה ליותר מכבוד, אבל לא יכולתי לשנות זאת. נסגרתי בחלופה משלי, חיי נמשכו, לעולם לא חזרתי לאהוב אחרים.
יום אחד חזרתי מהחנות והיתקלתי באבי. נעניתי, רציתי לעבור, אבל הוא אחז בידי.
היי אביב, סליחה על מה שפגעתי בך.
זה מזמן, כבר סלחתי אמרתי, רציתי להמשיך בדרכי.
חכי. שמע, אני מבין שאני אוהב רק אותך. אני יודע שהחיכית לי מהצבא ולא נפגשתי עם אף אחת. עם אנה נפרדנו, הילד שלנו לא היה שלי. היא נִעְמדה הוא אמר בכנות, ואני האמנתי לו.
באמת? לא האמנתי באוזני.
אני לא רוצה לשקר לך.
סגרתי את הדלת והוספתי בעיות לחיי
החיים של אביב הפכו לבלתי נשלטים. רק על אבי חשבתי, ואף הודה לאמא ולבעלי על האמת.
אביב, מה את עושה? קראה אמא, תצטערי עוד מיליון פעמים. איתן אוהב אותך באמת, וזה לא שווה.
גם איתן אמר:
אביב, תתעוררי, הוא כבר בגד בך, למה עוד לעבור זאת?
אתם לא מבינים, אני אוהבת אותו השבתי והלכתי לאבי.
זמן עבר, חשבתי על עצמי כאדם המאושר ביותר ביקום. אבי הגיע לעיתים מבית העבודה, מעט משכר, ואני הסתכלתי בתורקיות.
יום אחד, בבוקר הראשון, הוא חזר לביתה עם ריח של שפתיים של אישה אחרת.
אביב, מה זה? שאלתי, הצמדת השפתיים של השארת חותמת.
לא יודע, אולי מישהו רצה להפריע לנו הוא השיב, והלך לעבודה.
החיים של אבי המשיכו כך, הוא ניסה לחזור הביתה במצב שמח, עם ריח של שפתיים.
לא נרשמנו נישואין, רק הגשנו בקשה, אך אחרי עוד משתה של אבי, לקחתי את הבקשה והלכתי משם. הוא לא חיפש אותי ולא התקשר. הלכתי לחיי עם אמי.
אימי הזהירה אותי, איתן הזהיר, אני לא שמעה, אהבה שלי! חשבתי בלילות, ולמה אני פגעתי באיתן?
כעת, הרבה פעמים חשבתי על איתן, רציתי לחזור ולהתנצל, אבל הגאווה מנעה אותי. אבל בבוקר אחד ראיתי את איתן עומד בפתח ביתנו.
אולי זה טוב שהדברים קרו כך, עכשיו את יודעת מי אוהב אותך באמת אמר בלי להסתכל בעיני.
קפצתי אליו:
תודה, אחי. הבנתי, תודה שהגעת.
נישאנו שוב, שיניתי את חיי, תודה לבני זוגי. נולד לנו בן, גושה, ושנינו אהבנו אותו עד השמים.
הצדק האסון
אבל החיים אינם תמיד חלקים. כשהייתה לגושה חמש, חזרתי איתה מהגן, ואישה שהכרתי עצרה אותנו.
אביב, האם שמת לב שאיתן בוגד?
איך זאת? אף פעם לא ראיתי. הוא לא מסוגל לכך
כל הגברים כאלה. בכלל, ראיתי את איתן עם בת השכנה וריקה, הוא הלך איתה מהגינה. תסתכלי על בן זוגך אמרה והלכה.
קפצתי, גושה אחזה בידי ולא יכלה לזוז.
זה לא ייתכן, חייב להיות כאן טעות חזרתי.
אחרי כמה זמן, חקרתי והבנתי שאכן הוא היה עם ילדה קטנה. בלי לשאול ולא להגיד, לקחתי את גושה ונסעתי לבת של ריבקה בעיר אחרת והגשתי מייד פרידה. לא הבנתי איך הוא הצליח כך.
נישואין שלישי הסיום
זמן עבר, איתן מצא אותנו עם הילד, הוא היה רזה ועזוב, לא ידעה אף אםים היכן. הוא עצר אותנו בבית זמני.
אביב, צריך לדבר.
על מה? לא רוצה לשמוע.
הכל לא הובן, אני אשמח להסביר. אשמע את הסיפור: האישה שהייתי איתה הייתה בת של חבר שלי, איתי, שנפטר בתאונה, והיא חלתה בסרטן. היא ביקשה ממני לשמור על הילדה שלה, כשלא יוכל להגיע מהגן. כשאת עם גושה עזבת, חשבתי שעליי לקחת את אלינה לעצמי. הנה הגעתי להסביר.
הייתי באימה, אבל חיבקתי אותו, חזרנו שלושה הביתה. נפרדנו בפעם השלישית, הפעם לתמיד.
אלינה נורמלה, גדלו יחד אח ואחות, הילדים למדו והקימו משפחות. היום, אנחנו עם איתן עשירים בנכדים, תמיד נפגשים בבית שלנו. אני תמיד מודה לגורל על האהבה, האושר, הבעל האוהב והילדים. שלוש נישואין, שלוש פעמים עם אותו אדם זה קורה גם אצלנו.
