תגידי, את זוכרת ששאלת אותי למה המקרר אצלנו ריק לגמרי כל פעם? אז הנה שוב: נועה, הייתה פה שוב אחותך הקטנה רותם? שאלה יעל את בעלה בעודה בודקת את המדפים המדוללים במקרר תמיד אחרי הביקורים שלה, הכול נעלם.
כן, רותם הייתה פה, ענה נועה. שוב התלוננה שאין להם שקל, לא יכולתי לתת לה לצאת בידיים ריקות, בכל זאת, היא אחותי הקטנה.
נתת לה גם כסף הפעם?
איזה, מאה-מאתיים שקל, הודה נועה במבוכה. רותם סיפרה ששי שוב הסתבך בעבודה ושאין להם מאיפה לשלם שכר דירה.
מי היה מאמין לא מבינה למה היא התחתנה בגיל עשרים. ואמא שלך ככה נתנה לה?
את הרי מכירה את רותם, כשהיא מחליטה אי אפשר להזיז אותה. אבל אל תדאגי, היא תלמד להסתדר כבר לבד.
יעל נשפה בכבדות. עצמאות זה אחלה, אבל כרגע רותם חיה על חשבון המשפחה בלבד.
שי, בעלה של רותם, הוא עוד בחור צעיר שמתחיל לעבוד. הוא גם לא רץ לפנק אותה או לקנות מתנות. רותם מסרבת לעבוד, משוכנעת שמגיע לה ששי יפרנס אותה.
ולימור, אמא של נועה ורותם, כמובן בעד הילדה. היא רואה את המחסור אצל הזוג הצעיר, ותמיד דואגת לסייע כלכלית, ומבקשת גם מנועה לעזור.
היא עוד ילדה, וצריכה להיראות טוב לימור אומרת רותם עוד לא מצאה עבודה שמוצאת חן בעיניה, ושי קמצן. אז זה עלינו לעזור.
נועה עוזר כמיטב יכולתו, אבל יעל נמאס לה מהעניין הזה. מבחינתה, אין סיבה שחלק מהמשכורת שלהם ילך על אחות קטנה בזמן שהם בעצמם סופרים שקלים, חיים בדירה שכורה וחוסכים כל אגורה לדירה משלהם.
יום אחד יעל חוזרת הביתה ומוצאת את לימור ורותם יושבות אצלם ומדברות בלחש עם נועה, ומיד משתתקות כשהיא נכנסת:
אפשר לדעת מה מתכננים פה? מריח לי שיש שוב בקשת עזרה כלכלית מהמשפחה, יעל מתערבת.
ממש לא, לימור מצחקקת, עניינים של משפחה, אותך זה לא קשור.
יעל מסננת ויוצאת למטבח להמשיך בארוחת הערב. כעבור דקה רותם צצה, פותחת את המקרר בלי בושה:
למה המקרר כזה ריק, יעל? לא קנית כלום השבוע?
קניתי, אבל המשכורת נכנסת רק עוד יומיים, אז הבאתי רק מה שצריך. רוצה מרק?
מה פתאום, אני בכלל לא מוציאה כסף על אוכל. אני רגילה להזמין פיצה, סושי, לשבת עם שי בבתי קפה.
שי מרוויח מספיק לכל השטויות האלה? הרי את כל הזמן מתלוננת שאין לכם כסף
ככה זה, מבקשים עזרה ממאמא ומנועה כשחסר. במשפחה עוזרים.
לימור ורותם הולכות, יעל מיד מבררת עם נועה.
אמא מתכננת למכור את הצימר ולהעביר את כל הכסף לרותם, שתתחיל את החיים כמו שצריך.
רק לרותם? מה איתנו? יעל המומה. אני לא מסכימה לזה. זה לא רק לא פייר, זה גם לא יועיל לה הכסף יברח לה מהידיים.
יעל, זה לא עניינך נועה עונה בתקיפות הצימר של אמא, שתעשה מה שבא לה.
נועה גאה בעצמו שהוא עוזר לאחותו, אדיש למה שחושבת יעל.
בסוף מוכרים את הצימר, וליעל ברור מראש שרותם לא תוציא שקל בתבונה: ביגוד יוקרתי, ארוחות שף, אייפון חדש הכול לכיף החיים.
ברגע שכסף נגמר, רותם שוב רצה לאמא:
נגמר לי הכל! אני רוצה לעשות רישיון ולקנות רכב! אולי עוד אפשר למכור משהו? מה, כל החברות קיבלו דירות מההורים למה אנחנו עניים?
גם לימור בשוק לא דמיינה שהכסף ייעלם ככה.
רותם, זהו, אין לנו יותר. חשבתי שתשקיעי או תחסכי. הגיע הזמן שתתחילי לעבוד. למדת הנהלת חשבונות, לא?
אני לא אהיה קלדנית כל היום, איזה גועל נפש! בעלי אמור לפרנס אותי וגם את. מה, הבאתי את עצמי לעולם בשביל לעבוד? תודה!
חכי, לימור מנחמת אותה נבקש מנועה עוד כסף, נגיד שזה למשהו חשוב. הרי הם חוסכים לדירה, יש להם בטוח.
תשכחי מזה, יעל קמצנית. אפילו על אוכל היא חוסכת. למזלי, נועה תמיד מוכן לעזור.
נלך עכשיו! לימור פוסקת בהחלטה. לי הרי אי אפשר לומר “לא”.
שעה אחר כך הן שוב אצל נועה ויעל. ברור ליעל שהן באו לדרוש, לא לבקר.
נועה, יש לנו בקשה חשובה! לימור מכריזה רק אתה תוכל לעזור.
יעל ישר מתוחה: שוב כסף מה חדש.
מה קרה?
רותם רוצה רכב, אבל כל הכסף מהצימר נגמר כבר לימור מחייכת בעצב לכן חשבנו שתעזרו.
מה? הכסף כבר נגמר?! קיבלת לא מעט, לאן זה נעלם? רותם, הגיע הזמן ללמוד לשלוט על ההוצאות שלך!
אל תגידי לי מה לעשות! רותם כבר רותחת אני בחורה צעירה עם סטנדרטים. מגיע לי מסעדות, טיפולי יופי, מוצרים טובים לא להעביר את הנעורים בעוני!
ניסית פעם לעבוד? יעל זורקת לעברה שמעתי שזה פותר את בעיית הכסף.
נועה פוחד מהתנגשות ומנסה לפייס:
רגע, בואו נחשוב. אין לנו תקציב לאוטו, אבל נוכל לעזור במשהו קטן.
כל הכבוד, ילד שלי! לימור מאירה ידעתי שאפשר לסמוך עליך.
לא תשאלו אותי? יעל מזדעקת סליחה, לא רוצה לממן את רותם. יש לה בעל, שיתמודד. ממני לא תראו אגורה!
נועה מביט בלחץ באמא, ומנסה להרגיע את יעל:
יעל, זה כסף של שנינו, גם לי יש מילה. חוץ מזה, אמא מבקשת הלוואה בלבד, הכל יחזור.
מה את חושבת שאני נוכלת? ברור שאחזיר. עוזרים לרותם קצת, אחר כך אשלם לכם הכול, לימור ממהרת להבטיח
יעל מתבאסת, אבל אין לה ברירה.
מצטערת, אנחנו לא יכולים לעזור, היא מסיימת. חוסכים לדירה, אצלנו זה מעל הכול.
יאללה אמא, בואי נלך רותם עונה בזעם רואה? רק לעצמם דואגים, שלנו לא אכפת להם.
רותם נעלבת והולכת, לימור בעקבותיה, לא שוכחת ללחוש לבנה:
נועה, עוד נדבר. אתה לא שם לב שאשתך שולטת על הכל?
הדלת נסגרת, ונועה מתנפל על יעל:
איך עשית את זה? מה אמא תחשוב? שנדאג רק לעצמנו? שכסף מעל משפחה?
זאת “משבר”? עונה יעל. אז איפה כל המשפחה כשאנחנו צריכים עזרה? אני לא רוצה לשמוע עוד על רותם המסכנה.
אחרי כמה ימים הם משלימים, אבל ליעל אין מושג שנועה כבר תכנן את המעשה: לוקח כסף מהחסכונות לדירה, ונותן לאמא.
לימור מתרגשת:
ידעתי שחינכתי אותך טוב! תן, תעזור לרותם, אל תגיד כלום ליעל, אתם צעירים תמיד תוכלו לחסוך שוב.
יום אחד, יעל גוללת בפייסבוק, ורואה את רותם מחייכת ברכב חדש. היא מתפלאה, ושואלת את נועה:
ידעת שיש לרותם רכב? מאיפה הכסף? היא תמיד יודעת להשיג מה שהיא רוצה
כן, שמעתי, נועה לא מסתכל בעיניים כולנו עזרנו, איספנו ליום הולדת.
רגע, “כולנו”? גם אתה? לא סיפרת לי בכלל!
נועה שותק, ויעל כבר מבינה. היא רצה לבדוק את הקופסה עם החסכונות וגילתה הכסף נעלם.
מה עשית?! זועקת עליו. כל החיסכון שלנו הלך לרותם?! לא להאמין, נועה!
הפעם, נועה משתולל:
זה לא עניינך! אני ראש המשפחה החלטתי. אפשר לחסוך כל החיים, לרותם צריך לעזור עכשיו! ואם תמשיכי ככה עם המשפחה שלי, אני אשקול אם עוד בא לי להיות בעלך!
באמת? אז אני כבר החלטתי אני אצל אמא, ואתה תחזיר לי את החלק שלי בחיסכון!
יעל אורזת במהירות, מחכה לרגע שהוא יעצור אותה, יתנצל. אבל נועה לא זז.
זה מה שיש, יעל. אם את לא משתנה, אל תחזרי בכלל.
יעל עברה לגור אצל אמא שלה, חודש אחרי זה הגישה גט. אי אפשר לחיות עם מי שמרשה לעצמו לרמוס אותך. את הכסף, אגב, היא סחטה ממנו חזרה עם קצת איום בבית משפט. אחר כך סיפרה לחברות וצחקה עזבתי לא בגלל הבעל, אלא בגלל החוצפה של אחותו!
