סוף ספטמבר, בבית העלמין של תל אביב. מצעד האבל מתקדם לאט אחרי הארון. יואב מוריד את ראשו, הולך ברגליים קבועות, מביט למטה ולא מבין עד הסוף מה קרה בחייו. הוא לא מצליח לחשוב, אין לו תחושות, כאילו הוא כבר ממת. והקבר שבו הוא מונח הוא גופו המת.
לפני שמונה עשר שנה. בכיתת א’ של בית הספר היסודי “אור”, יואב ואילן מתגררים בחצר בזמן ההפסקה ונפגשים במריבה אמיתית. רעש, אבק. הם מתגלגלים על האדמה, לא שמים לב שהחול נכנס למדים. סביבם עומדים ילדי הכיתה, מריעים בקול רם לבחירתם.
תנו לו! צועקים הילדים לכיוון אילן, תן לו!
פגעו בו, ויט! קוראים אחרים.
בשלב מכריע, אף אחד לא נכנע. פתאום אילן נושך באוזן של היריב. הוא צועק ותופס את האוזן, מרפה מהמאבק. הלוחמים יושבים על האדמה ומתבוננים זה בזה. דם זורם מצידו של יואב. צלצול השיעור.
הילדים מתפייסים, ומאותו רגע יואב ואילן הופכים לחברים בלתי נפרדים. יואב הוא תלמיד מצטיין, תמיד מושיט יד לענות למורה. אילן, מנגד, תלמיד ממוצע וחסר מנוחה; המורים תוקפים אותו בתוכחות קבועות. הם יושבים יחד על אותה השולחן עשר שנים. יש להם תחומי עניין משותפים רבים.
במקביל, שניהם מתאהבים באותה נערה משיעור מקביל, תמר. הילדה הדקה והבלונדינית כובשת אותם במבטיה הכחולים הרחבים, כמו אגם. היא מתעמלת בריקוד, והנערים רודפים אחריה. כל אחד מקווה שהיא תבחר בו. תמר לא ממהרת לבחור, לא מעדיפה אף אחד. השנים הבית ספר עוברות, מסיימים את הלימודים והולכים בדרכם.
יואב חולם ללמוד באוניברסיטה, אך כפי שהחיים מראים, ידע בלבד אינו מספיק לקבלה. התחרות גבוהה. המשפחה שלו ממעמד בינוני, אין אפשרות לשלם על לימודים פרטיים, ולכן הוא נרשם למכללה טכנולוגית. אילן מגיע ממשפחה משגשגת, ואין חיסור בכסף ללימודים. הוא לא רוצה לצלול לעולם המדע, ולפני כולם הוא מצטרף לתורן רכב כמכונאי. הבחירה שלו מתגלה חכמה ובעלת פוטנציאל.
תמר לא מחפשת קריירה אקדמית; היא יוצאת עם קבוצת ריקוד לחו”ל כדי להרוויח כסף. הזדמנות כזו מגיעה רק פעם אחת, והיא מקבלת את הסיכון.
למרות שהקבוצות נפרדות, הם שומרים על קשר. מתקשרים ומעדכנים זה את זה. יואב ואילן נפגשים לעיתים קרובות, יוצאים לערבי קפה ומועדונים. אילן תמיד מוכן להעלות את הכוס ולפזר את ההצעה שלו. החיים מתעוררים.
אחרי הקולג’, יואב מתחיל לעבוד במפעל, נרשם ללימודים במערכת פתוחה וממשיך ללמוד. אילן, אחרי שצבר ניסיון בתורן רכב, פותח בעזרת ההורים מוסך משלו. עם כמה עובדים שכירים, תוך שלוש שנים הוא רוכש מכונית יוקרתית ונקלע לעסק מצליח.
תמר חוזרת מתום חוזה חיצוני של חמש שנים. היא חזרה הביתה והחברים מחליטים להתאסף ולחגוג את המפגש. שוב כולם מתלבטים: מי יזכה בליבה של תמר? הם מתיישבים על שולחן וממתינים לה. לבו של יואב פועם בחוזק.
אילן, תראה, יואב מושך ברצועת המושב של חולצתו, איך זה נראה?
בסדר, תירגע, משיב אילן בקור רוח, מתנהג כאילו הכל בטח.
שלום, בחורים! קולה של תמר מתנגן בחדר, כמה אתם אלגנטיים!
היי, בת יקרה! מתכופף אילן באדיבות, מושיט לה כיסא ומקיף אותה בברכת יד.
היי! מתגנב יואב ויוצא לשמור על שלוותו במשך הערב.
הם יושבים, נזכרים בימי בית הספר. אילן רוקד עם תמר כל ערב, בעוד יואב יושב וסובל. “איזה סיכויים יש לי?” הוא מתלמל בפנים, “אילן הוא מתחרה חזק. מה אוכל להציע? אני גר עם ההורים, הכסף שלילי. אבל לאילו יש מוסך ומכונית יוקרתית, תמיד יש כסף.”
בערב, כמו בילדותם, הם מגישים את בת השכונה הביתה. אחרי כמה ערבים כאלה, יואב מתבגר. הוא מחליט להציע לתמר נישואין. הוא עומד בדלתה, מתלבט עם המילים, מצלצל. היא מקבלת בהפתעה.
את באמת מסכימה, תמר? שואל יואב, לא מאמין באושר שלו.
כן, כן, כן! מציינת תמר, מנשקת אותו.
מאוחר יותר הוא משתף את חברו:
למה היא בחרה בי? מתפלא הוא, אין לי מה להציע. עד היום אינני מאמין למזל שלי. היא יפה כל כך, והיא שלי… החלטתי לקחת סיכון. אשאל ואקבל. אילן, תהיה עדי החתונה שלי!
בטח, אומר אילן, ועוצר לרגע, ובמקביל, גם אני ניסה להציע לה.
יואב מביט באילן במבט שואל.
אבל הוא נדחף? חייך אילן בעצב, אתה, עובד קשה, חיי יציבים.
תפסיק! מנפנף אילן, תמר בחרה נכון. למה היא תבחר בבחור של תענוגות כשאתה מציע לה חיים בטוחים? הם צוחקים, מתחבקים כמו אחים ומדברים על נושאים קטנים.
החתונה מתרחשת ברעש שמח. יואב ואשתו עוברים לדירה חדשה שנקנתה על ידי תמר מהכנסותיה בחו”ל. יואב מרגיש נבוך, אך תמר מחזיקה אותו: “אל דאגה! תתעורר לפעמים עם ארוחת בוקר במיטה, הכול יהיה בסדר.”
תמר הופכת לאישה חכמה ופרקטית. היא פותחת בית ספר לריקוד, עושה מה שהיא אוהבת ומרוויחה כסף. חיי המשפחה מתנהלים ברצף.
אילן לא עומד בצד. הוא הופך לחבר המשפחה, קרוב עד למידה שהקנאה של יואב בתמר מתעוררת לעיתים. היא כולל אותו בתכניות המשפחה. אילן אף פעם לא משאיר אותה לבד הוא מביא קניות, לוקח אותה בעבודה כשיש גשם, וביום שבו היא נזקפת בתרגול, הוא מעביר אותה לבית חולים ומלווה בטיפולים. הוא תמיד שם, כי יואב עובד שעות רבות.
הסביבה מציגה ליעקב (יואב) כ”פשטן”, שמאפשר לאשתו לנהל את ביתו. הוא שואף לשאול:
תמר, מה קורה? למה הוא מדביק אותך כך?
יואב, תפסיק, מצחיקה היא, אז למה אנחנו בלעדיו?
יואב נשום עמוק, מחבק את אשתו, ואין בו שום טינה כלפי החבר. היום חוזרים לשגרה, הדאגות מסתובבות כמו קרוסלה.
יום אחד, בערב סתיו, מצלצל הטלפון.
יואב, שלום! קולם של גבר מוכר, אני אביו של אילן.
היי, אולג פטרוביץ’! משיב יואב בהתלהבות, לא שמענו ממך זמן רב. מה שלומך?
אילן מת! משיב הקול בעצב עמוק, נפטר אתמול בתאונה. הוא נהרג
מה? יואב שואל, ממתין לתשובה, והקול נשתק. הוא נשאר ללא נשימה, כאב חורק בלב. המילים נתקעות בגרונו, אינן מאפשרות נשימה. החבר הטוב והיחיד שלו נעלם.
אשתו ממשיכה לשוחח, מסבירה את הפרטים ומודיעה על תאריך הקבורה. יואב לא צופה שהאובדן של חברו יגרום לו כל כך הרבה כאב. קשה לעכל, אין מקום למחשבה. רק אתמול היה בריא, צעיר ובעל תקוות, פתאום אין לו יותר.
תמר בהריון בחודש השמיני. כדי לא לפגוע בבריאותה ובתינוק, יואב משאיר אותה בבית. הוא הולך לארועת ההלוויה לבדו. אחרי הקבורה, כשכולם מתפזרים, הוא נשאר ליד הקבר, רגליו רועדות. הוא מביט בתמונה המחייכת של אילן ולוחץ אגרופים.
אילן, ידידי! הוא מתחיל, מוריד ראשו, מנסה להסתיר דמעות, תודה לאל על שנפגשנו, תודה על כל השנים, על החברות האמיתית. לעולם לא אשכח אותך.
הוא נזכר במרדות הילדים בבית הספר. כל זה מתנגד בתוכו. הוא לא מוכן לאבד את חברו, לא מקבל זאת.
אילן, את יודעת שתמר עומדת ללדת בקרוב, הוא מדבר במתח, קרוע מצורך, אלוהים, אם אתה כאן, תן שהנשמה שלך תבוא איתנו בלידת הילד. אנא! אני מתגעגע אליך כל כך!
שנה חולפת. הילד בן עשר חודשים. קוראים לו על שם החבר אילון. יואב מופתע לגלות שהילד דומה לאילן: צבע השיער, מבט מחוכם, כתם מולדת באותו מקום על היד. יואב מתנחם בכך שהילד דומה לחברו, אך הוא עדיין תוהה אם זו באמת נשמתו. הוא אינו מאמין שהתפילה שלו נענה.
אילן, תן לנו לדעת שזה אתה! מתפלל יואב, מחזיק את הילד, מביט בחלון, תמיד היית החכם מבינינו. חסר לי מאוד!
פתאום נשמע צעקה.
אההה! צועק יואב, תופס את האוזן שבה נעקץ אי פעם על ידי אילן.
זה אתה? שואל הוא את התינוק, האם זה באמת אתה?
הילד מצחיק, מזעזע את האף בחיוך.
