תקשיבי, חברה שלי נועה לא חוגגת את ערב השנה החדשה כבר חמש שנים. היא לא קונה עץ אשוח, לא מקשטת את הדירה שלה וגם לא תולה שרשראות אורות צבעוניות. נועה לא משקיעה בלבשל לכבוד החג וגם לא רצה לקנות מתנות לכל המשפחה והחברים. אנשים שמגלים את היחס שלה לחג הזה פשוט בשוק. זה לא שהיא בדיכאון או משהו, יש לה סביבה תומכת וחיים מלאים, פשוט בשלב מסוים היא החליטה שעל ערב השנה האזרחית היא מוותרת, והחלטה הזו מחזיקה יפה כבר חמש שנים. מבחינתה, 31 בדצמבר הוא עוד יום רגיל בלוח, היא לא מנסה לשכנע אף אחד שגישה שלה נכונה, אבל גם לחלוטין לא מתכוונת לחזור בה.
בתחילת הדרך, נועה חששה להישאר לבד בערב השנה החדשה. לא היה לה בן זוג, ההורים שלה בדיוק נסעו לאילת לחופשה בערב הזה, והחברים שלה התארגנו למסיבות רועשות. נועה נשארה לבד בבית, אבל האמת, לא קרה כלום. היא התקשרה מראש להגיד חג שמח לכולם, דאגה לעצמה לארוחת ערב טובה, ונכנסה לאמבטיה חמה. פתאום, הפתגם ש’איך שתבלה בערב החג, ככה ייראה כל השנה שלך’ קיבל משמעות חדשה נועה לא התרוצצה בין מטבח לניקיונות, לא התרסקה מרוב עייפות או אלכוהול, ובסוף מצאה שהיא רגועה ומאושרת גם לבד, בלי לחץ של חברים או מסיבות.
אחרי החג היא שמה לב שיש עוד יתרון דצמבר לא חירב לה את התקציב. עץ אשוח, קישוטים, אוכל ואווירה הכול עולה ים כסף. אבל ברגע שאין חגיגה אין הוצאות כאלה.
היא חוסכת גם שעות על גבי שעות של הכנות, בישולים וניקיונות. ומי שמארחת יודעת עד שמניחים ראש לשולחן קרוב לחצות כבר לא מסוגלים לחשוב חוץ מלאיזה עייפות בכל הגוף, ובקושי חולמים על המשאלות לשנה הקרובה.
גם קטע המתנות כבר לא מטריד אותה. למי יש כוח להידחק בקניונים ולשרוף את כל השכר על מתנות לדודים ולחברים ולילדים של השכנים? כשמחשבים כמה כסף עף על מתנות, יותר משתלם לטוס לחו”ל עם הכסף הזה. כל יום אפשר לדאוג לעשות טיפה שמח, ובסוף השנה פשוט יושבים בשקט, מסכמים ובונים תוכניות לשנה החדשה.
אם תשאלי אותי, בהרבה דברים נועה צודקת, ומי שממש מקשיב לה, לפעמים גם משתכנע בעצמו. אבל האמת? לא הרבה באמת רוצים להבין את זה, רוב האנשים ישר מתחילים לשפוט ולחפש תירוצים כמו ‘אין לה כסף לחגוג’.
נועה בכלל לא מתרגשת מהמלעיזים. כשיהיו לה ילדים, היא מתכננת לעשות עבורם חגיגה, עץ אשוח ומתנות, אבל הגישה שלה לעצמה לא תשתנה. בסוף, כל אחד צריך לבחור לעצמו איך ומתי להיפרד מהשנה שעברה ולהתחיל את החדשה. ואם בא לך, אפשר להפוך כל יום להכי חגיגי שיש.
אני, דרך אגב, מתה על החג הזה יש לנו חבורה גדולה ותמיד כיף לרוץ בין קניות, לבשל ולארגן. אבל אני גם מבינה את נועה. ואם יצא שאהיה לבד בערב הזה, לא נראה לי שאתבכיין לתוך הכרית, אלא אשב לי בשקט, אתפנק וקצת אנוח על הנשמה.
