זוכרת אני את חברתי הטובה לשעבר, מיכל, שהייתה בעלת סלון יופי בתל אביב. היא הייתה אישה נדיבה וחכמה, שתמיד פינקה את חברותיה במתנות ולעולם לא דרשה תשלום על טיפולי היופי שהעניקה להן. רציתי לגמול לה על נדיבותה, ולכן באותם ימים עזרתי לה לטפל בבנותיה מהנישואים הראשונים.
מיכל עזבה את בעלה הראשון בשל חמדנותו הקיצונית, שחצתה כל גבול ואף פגעה בבסיס ההגנה של בנותיה. בהמשך, קנאתו הגדולה של הבעל השני הפרידה ביניהם, והבעל השלישי בגד בה והדבר הוביל לגירושין נוספים. עם כל זה, הגירושין המהירים אפשרו לה להשאיר בידיה את דירתה שבשדרות רוטשילד, ולא נאלצה לחלוק אותה עם אחר.
למרות מאמציה של מיכל למצוא לי שידוך, עיסוקיה המרובים כמעט שלא השאירו לה פנאי לכך. ובכל זאת, בסופו של דבר פגשה גבר ושמו יואב נהג מונית יפה תואר, אותו פגשה באחת מנסיעותיה ברחובות העיר. בתחילה חששה ממראהו, אך במהרה גילו שפה משותפת. לאחר שבוע בלבד, הכיר לה יואב את אמו, שעליה נהג לקרוא בחיבה “אמא רותי”. תחילה נראתה נחמדה, אך עד מהרה הסתבר ששומרת היא על בנה בצורה מוגזמת ונוכחותה הפכה מכבידה.
היו ימים שרותי, אמו של יואב, לא חדלה לפקוד אותו מדי יום התקשרה, כמעט תמיד הופיעה במפתיע, ובכל עימות בין השניים הייתה מתערבת ללא הרף. פעם אחת אף שאלה את מיכל אם הם נוהגים להתנשק לפני העבודה והסבירה שדבר זה חשוב למשפחה מאושרת. התערבותה התמשכה בכל הזדמנות, ויצרה אווירה לא נוחה ולחץ בבית.
לעיתים, כששבה מיכל מאוחר מהסלון, ניצלה רותי את המצב והייתה מגיעה לבשל להם ארוחת ערב, ולעיתים אף נשארה ללון בבית. יואב, שנהנה מהמצב עם “שתי נשים” במטבח ובחדר לא ניסה לשנות אותו או להתרחק מאמו.
לבסוף, לא יכלה מיכל עוד לשאת את הנוכחות החונקת של חמותה התקיפה, והחליטה לסיים את הקשר כדי למצוא לעצמה שקט ושלווה. היום אני מביטה לאחור, נזכרת בסיפור הזה, ולומדת ממנו על חשיבות הגבולות במשפחה ואהבה לעצמך.
