לא ישכח זאת לעולם
מאיר שמואל כבר בבית הספר ידע שהוא יבחר להיות מורה. זו לא הייתה סתם משאלה, אלא החלטה עמוקה שנבטה בו בעקבות מקרה שעיצב אותו. לילד הקטן מאיר היה ברור, גם כשכואב וגם כשקשהלעולם לא לאבד את אנושיותך, הדמות שעמדה מולו נתנה לו דוגמה. רגע אמיתי של חינוך חלחל אליו עמוק ושמר עליו בלבו עד היום.
מאיר היה תלמיד כיתה ו’. חי לבד עם אמא שלו בתל אביב. בדיוק באותה שנה אביו עזב אותםעזב, בלי הסבר, והטיח בפניה של אמו מילים קשות, ומאיר הקשיב:
יש לי משפחה אחרת, תסתדרו איך שאתם רוצים.
מאיר לא שכח אף מילה. הסתגר בחדרו ובכה בשקט, שלא תראה אותו אמא.
אני אגדל, לעולם לא אתנהג כך. אשכח את אבא וזהו, החליט מיד.
וכך גם היה. לאורך חייו לא ראה את אביו יותר ולא הזכירו כמעט. ברור שהיה לו עצבלחבריו היו אבות, והוא היה בודד.
אמא עבדה אז במפעל תפירה בדרום תל אביב וגזרה בגדים גם בביתם. היה צריך לשרודלא היה שפע, אבל תמיד היה אוכל ומאיר היה לבוש בצורה נאה, שלא ירגיש שונה ליד חבריו. אז כולם חיו פחות או יותר אותו דבר, כמעט כולם תמיד היו יוצאים מן הכלל.
בכיתתו למד גם איתן. ילד רגיל, ממש כמו כולם, אבל יום אחד קרה לאביו מזל, קיבל ירושהדירה במושב. מהר מאוד מכרו אותה והשקיעו את הכסף בעסק לתיקון רכבים, והעסק הלך מצוין, הכסף זרם. איתן הפך למפונק, מתהדר תמיד בפריטים חדשים, וכל הילדים קינאו לו בשקט.
יום אחד הופיע איתן בכיתה:
תראו איזה שעון קנה לי אבא!הרימו כולם את ראשם, והנה שעון יוקרתי באמת.
גם מאיר לא הסתיר את קנאתו. איתן כמעט והתפוצץ מגאווהלאף אחד לא היה שעון כזה. הילדים רק הביטו, ידעו שסיכוי אין. מאיר נעלב, אך לא הראה זאתכולם הסתירו את הקנאה. באותו רגע חשב על אביו:
לאיתן יש אבא נורמלי, אנחנו לבד ולא חשב יותר.
מאיר עשה מאמצים בלימודים. אמא תמיד אמרה:
תשקיע, מאיר, בעתיד יהיה לך טוב כל תקוותי בךמאיר היה תלמיד טוב, לא מצטיין אך תמיד מתמיד.
היום ההוא היה שיעור ספורט אחרון. בחדר ההלבשה השתוללו הילדים, דחפו זה את זה, וגם איתןמפחד על השעון החדשהסיר אותו ורצה להניח בתיק, אך בטעות נפל מתחת לספסל. רק מאיר שם לב.
מחשבה ראשונה: אפשר ליטול את השעון בשקט ולשים בכיס מיד התכופף, שלף את השעון ותחב לכיס מכנסי הספורט. עלתה בו מחשבה שנייה: אולי לומר לאיתןהנה מצאתי את השעון שלך אך לא סיפר.
יואב זיו, המורה, קרא:
מהר, כולם לצאת ולהסתדר בשורה! נכנסו לשיעור.
היו תרגילים, ריצה וקפיצה. מאיר חשב רק דבר אחד:
השעון בכיס, אסור שייפול, איזה בושות איך אחזיר לספסל? אולי לתיק של איתן? פחד. אם יראו שחיטטתי בתיקיהיה גרוע פי כמה. איך אסביר שראיתי את הנפילה ורציתי לנסות להחזיראבל למה לא אמרתי? ישר ישימו אותי כגנב.
מאיר הרגיש רע. השעון שרף את רגלו, לבסוף הצלצל הפעמון, כולם הסתערו לחדר ההלבשה, מאיר אחרון. איתן עמד באמצע וצעק:
גנבו לי את השעון! תבדקו לכולם את הכיסים! מאיר חשב, עוד רגע שיגלותהיה בושה נוראית, כל החברים יסתובבו לו.
יואב זיו, זעק איתן, גנבו לי.
שקט, מה הולך כאן? קרא המורה, וכולם השתתקו.
את השעון גנבו לי, יקר, מתנה מאבא, התלונן איתן.
ובשביל מה מביאים שעון כזה לבית ספר? להשוויץ? זה לא יפה. נבדוק, אולי בכלל לא נגנב, אולי הוסתר כולם להסתדר בשורה.
למה?, תהו הילדים.
כדי שתהיו בשקט, אי אפשר למצוא דבר ככה. כולם הסתדרו ועצמו עיניים. אם תפתחו עינייםחשבתי שאתם הגנב.
הילדים עמדו בעיניים עצומות, ויואב זיו בדק את הכיסים. הגיע למאיר, טפח קלות על הכיסנמצא השעון. מאיר חסר אונים.
יואב שלף את השעון, אמר:
תחליפו מקומות, והזיז את מאיר עם שכנו. בעיניים עצומות, אני לא רואה שום דבר. רגע דממה, מאיר המתין לגורלו, ואז שמע: הנה השעון, איתן. בפעם הבאה תשמור עליו.
כולם פקחו עיניים בבת אחת, גם מאיר. השעון היה מתחת לספסל, במקום מעט שונה. איתן אסף אותו, שם על היד. חברים כבר לא קינאועצם העובדה שהאשים אותם הפכה אותו למוקצה.
אל תביא שעון כזה שוב לבית ספרמי יודע מה עוד יכול לקרות. קבע המורה, וכולם השתחררו.
החדר התמלא בתלמידי כיתות גבוהות, מאיר יצא אחרון, מתח באוויר, חשש מהמורה. בקושי הגיע הביתה, פחד להגיע מחראולי יזומן למנהלת
למחרת הלך לבית הספר כמו אל עמוד הגרדום.
היום יואב זיו יספר לכולם אך היום עבר רגיל, שיעורים והפסקות, יואב זיו בכלל לא ראה אותו.
חזר הביתה רגוע.
אולי הכל יעבור בשקט, המורה לא יספר לאיש. היה רוצהמיד היה מספר.
מאיר ייסר את עצמו, החליטלעולם לא יקח דבר שאינו שלו. למד, סיים, נכנס למכללת אורנים לחינוך.
השנים חלפו. מאיר שמואל כבר מזמן מורה בעצמו, וכיתה משלו. יום אחד, כסף נעלם מתיקה של נועה, היא פנתה למורה ראשי.
מאיר שמואל, גנבו לי כסף.מיד נזכר בעצמו.
סקר את כל הילדים, הבחין במבט המפוחד של יערה. הייתה ממשפחה מורכבת, לבושה לא הכי יפה, שונה מהחברות. ידע שהוריה שתיינים, ועכשיו פגש בעיניה, דמעות נצצוהבין את הבושה.
שקל איך לפעול, אמר:
נועה, כמה כסף חסר לך? והיא ציינה סכום קטן, ב-15 ש”ח. נכון, יערה באמת העבירה לי את הכסף שמצאה על הרצפה. תשתדלי להיזהר יותר. וטוב שיערה פעלה כך.
מאיר שמואל שלף ארנק, הוציא את הסכום ונתן לנועה, בהמלצה לשמור בעתיד היטב על כספה. השיעור הסתייםכולם שמחו, פתאום כולם שיבחו את יערה, היא הסמיקה, הביטה במורה הראשי, חשה צורך לבכות, אבל לא יכלהלא רצתה לאכזב את המורה.
אחרי השיעור, יערה המתינה למאיר שמואל, הוא הרגיש ונכנס לכיתה. היא הניחה את הכסף על שולחנו, והוא הגיב:
שבי, יערה, אני רוצה לספר לך משהו.
יערה הקשיבה בעיניים גדולות על הילד איתן, שבירבר בגאווה על השעון שלו. על מאיר, שלא באמת נזקק לשעון, אך לקח אותו לא בכוונה, ואז חווה אשמה קשה. סיפר על יואב זיו, המורה שהפגין חכמה.
את מבינה, יואב יכל להגיד ליהולך לבית משפט, היה צודק. אבל הוא בחר לתת לי הזדמנות לתקן. עכשיו אני נותן לך הזדמנות.
יערה בכתה.
תודה זה הפעם הראשונה והאחרונה. לא אעשה זאת שובהיא הבטיחה דרך הדמעות והוא האמין לה.
מאיר שמואל ידע, היא באמת הבינה והפנימה. וכך באמת היה.
פגש פעם את המורה יואב זיו, שהזדקן, עם מקל
מאיר שמואל נסע לחופשה בביתואמא מבוגרת, צריך לבקר ולעזור. כשיצא מהמכולת, ראה את יואב זיו הזקןהלך עם מקל, בגר אך עדיין חיוני. בירכו זה את זה, התיישבו על ספסל, דיברו על בית הספר, על החיים.
אני מדריך קבוצת ספורט במרכז לקשישים, צריך לעזור, אתה יודע. צחק המורה לשעבר.
יואב זיו, אני רוצה להודות לך על ההוא עם השעון, הזכיר את המקרה.
מאיר, האמת, לא ידעתי אז מי לקח את השעון. תודה שהכנסת אותי לסוד.
איך? הרי מצאת אותו בכיס שלי!
סיפור גם אני בדקתי בעיניים עצומות, לא רציתי לראות במי נגעתי כסימון של גנב. כשמצאתיהעברתי אותך למקום אחר והנחתי את השעון חזרה מתחת לספסל. כשסובבתי אליכם את הגב, כבר לא ידעתי אצל מי היה. ידעתי שזה עלול לשבור אותך, אבל עכשיו, כשאתה מורה, אני גאה שאתה ממשיך את דרכי. זו כל הגמול שלישהגנת עליך.
המקרה ההוא בעצם קבע לי את הדרך בחיים. תודה לך.
עוד ארוכות ישבו יחד, תלמיד והמורה, חלקו סיפורים, מאיר התייעץ עם יואב זיו. לפני שנפרדו אמר המורה הוותיק:
מאיר, יש משפט חשוב: כסה על פשעים של חברךהאל יכסה על שלך. כך באמת זה בחייםמאיר שמואל חייך, קם מהספסל, והביט במורהושסגר מעגל ישן של כוח ושל חמלה. הדמעות עלו בעיניו, אך בלם אותן, לוחץ חזק את ידו של יואב זיו, יודע שיש אנשים שהטוב נשאר בהם לתמיד.
בדרכו חזרה הביתה, מאיר הרגיש שכל רגע קטן של אנושיות יכול לשנות חיים, כמו שהשתנה שלו. ולפתע, ידע בבירורגם הוא, בכל שיעור, בכל תלמיד, ממשיך על הספסלים של הדורות, להחזיק את התקווה, לכסות על פשעים, ולבנות לבבות חדשים.
לא ישכח זאת לעולם.
