הייתי עד לסיפור של קיום אירוע יובל של אהבתי האחות, תזילה, וכיצד זה גרם לנו למריבה משפחתית.
קירן, יוסי כבר סיפר לך? שאלה החמות, ריבקה לוי. תאזיני! עד לעשרים אורחים מתכננים להגיע, ולכן נתחיל בהכנות בערב. אני ארה לפני, סביב השעה שש בערב.
בערב? קיבלה הקולה של קירן במקצת. לא הסכמתי על כך.
חכי רגע, עוד לא סיימתי. יוסי כבר קיבל את רשימת הקניות, הוא הבטיח לקנות הכל.
יוסי תמיד עזר לאחותו הגדולה, שירה. עד שלושים הוא היה נשוי פעמיים, שניים נישואים שניים גירושין, ובכל פעם האשם היה הבעל לא היה מי שיבחר נכון. אמא שלו, ריבקה לוי, חזרה עליו מאז הילדות:
על האחות לעזור.
ויוסי לקח זאת ברצינות. הוא חיבר כסף כששירה זמנית הייתה בלי עבודה, תיקן את הדירה שהיא שכרה, ונהג איתה ממקום למקום אחרי כל גירושין.
ולבסוף נישא לי.
קירן, אשתו, הייתה סובלנית בתחילה. אבל כששירה ביקשה לכמה ימים את הרכב שלו, בטענה שהרכב התפרק שוב, קירן אמרה בחן אך ברציונליות:
יוסי, זה מספיק? גם לנו דרוש הרכב לסוף השבוע. חשבתי שיש לנו תוכניות
מה צריך לעשות? הולכים ברגל?
לא. לא תגיעי ברגל לביקור אצל ההורים שלי. הם אספו לנו שני דליים של מלפפונים. חשבתי ששמעת אותי כשאמרתי זאת.
כן, שמעתי, אבל את מבינה לשירה מצב חירום.
שוב? איזו בדיוק?
לא בטוח, מיהר יוסי, אבל לה היא יותר נדרש.
לא, יוסי. הפעם זה לא יקרה! או שתאמר לא לאחות, או שתקנה לי רכב. נמאס לי לנסוע באוטובוס כשבעל עם רכב יכול להוביל אותי בדיוק למקום.
יוסי רצה להתקשר לשירה כדי לסרב, אבל ריבקה לוי חידדה את המצב:
תוותר על האחות בשביל האישה? היא לבד! מי יעזור לה חוץ ממך?
והוא חזר לעזור, למרות המריבות עם קירן. כמה ימים עברו בלי שיחה, ואז יוסי נמאס:
למה אתה שותק?! נעלבת?
באמת? שלושה ימים כדי להבין? חקרה קירן.
פשוט אינני יודע איך להגיב על מה בדיוק?
קירן צחקה בחוסר הבנה:
באמת? לא מבינה? האחות שלך לקחה אותך לכל סוף שבוע כי היא צריכה להגיע לחיק האחיות. חשבתי שתביא אותה רק עד הבית, ובסוף נשארת שם יומיים. זה לא מדאיג אותך?
מה יכול לדאוג? קצת שתינו. היה שם האקס שלה, עם מי שדיברתי בנוחות. היה צריך לחגוג. למה הייתי צריך לנסוע? זה היה מגונה.
לפחות אתה יכול להתקשר.
גם את יכולת, חזר יוסי.
קראתי! הטלפון שלך היה כבוי. תארי לעצמך! הייתי מתוחה, לא יודעת איפה יוסי. הוא פשוט החליט לנוח ממני, קוותה קירן.
אל תמציאי, ניסה יוסי למתוח את הכתף והצביע על הפלאפון שלו.
יוסי יצא למרפסת וקיבל שיחה שם, כדי שלא תתלונן קירן על עוד שיחה עם האחות.
היי אחי! קראה בטלפון שירה. היובל שלי בעוד שבועיים! שלושים שנה! מבין, נכון?
יוסי העביר מבט זהיר לקירן, שהייתה עסוקה בערביות מרק.
אז… מה את רוצה? שאל הוא.
איך אתה מבין אותי מיד! צחקה שירה. רוצה לחגוג אצלכם בבית! אצלך ספה גדולה, אצליי במקום שכור קטן והבעלים מתנגד. והמסעדה? יקר מאוד.
אולי בקפייה? אני מוסיף כמה שצריך.
האם אתה צוחק? התגרתה שירה. זה יובל! אתה רוצה שאשכור מקום כשיש לך דירה שלמה? ואני לא בת של מיליונר.
אשאל קודם את קירן. זו גם הדירה שלה, אולי יש לה תוכניות.
מאוחר! קטעה האחות. כבר הודעתי לכולם, החג יהיה אצלכם. פנו את הדירה לכל היום, סבתא אמרה שהיא תבשל.
יוסי תנשק והסתתר עם יד על הפנים, מנסה למצוא מוצא. הטלפון נשמע שוב, הפעם הודעה מריבקה:
״שירה אמרה להכין תפריט. הנה רשימת המנות, צריך לקנות מצרכים. תגיד לקירן לעזור. גם ההכנה תצטרך עזרה.״
באותו זמן קירן, שלא ידעה על היובל, נוחמת בכורסה, מוכנה לצפות בסדרה האהובה. יוסי נכנס לחדר, מוריד מבט, והיא מיד הבינה.
אז מה הפעם? שאלה בקול רך, והשאירה את הסדרה במצב הפסקה.
קירן, שמעי שירה רוצה לחגוג יובל של שלושים שנה. זה תאריך, היא רוצה לציין.
קירן הרימה גבה.
תן לה לחגוג. מה אסור לנו?
יוסי גרד בראשו.
העניין הוא שהיא רוצה לחגוג אצלנו.
מה?! קירת קירן מהכורסה. בבית שלנו? רק ערב אחד? היא אומרת שהמסעדה יקרה ובבית שלה צפוף
אז מה? אתה מסכים?
אמרתי קודם אדבר איתך! אבל היא כבר שלחה הזמנות. אמא גם מתכננת את התפריט
קירן עצמה עיניים ונשמה עמוק.
יוסי, אתה באמת מבוגרת? או שאתה רק מתווך של רצונות שירה?
מה אתה מתכוון? שאל יוסי.
אני מתחילה? קירנה הציגה בפנים חייכה, והציגה לו את הטלפון. אף אחד לא התקשר אלי! זה הדירה שלי, לא תחנת מעבר של קרובי שלך. שירה רוצה לחגוג כאן, אני צריכה לעזור, אפילו לאמא שלך, ואני לא נשאלת בכלל!
כאן צלצלה הטלפון של קירן.
אה, הנה הקטנה על העוגה, חייכה. אמא, היא הניפה את הטלפון לפני פני יוסי.
קירן, יוסי כבר אמר לך? קראה הרבתה ריבקה. תראי! יהיו עד עשרים אנשים. נתחיל לבשל בערב. אני אבוא סביב השעה שש, בלילה קדם.
בערב? חייכה הקנית הסקפטית. לא חתמתי על זה.
חכי. יוסי כבר יש רשימת קניות, הוא מבטיח לקנות הכל.
נניח קרה קירן. ואיפה הכסף? איך נשלם על זה?
יוסי הבטיח לעזור, ענתה בקצרה ריבקה.
אז אתם רוצים להפוך את הדירה שלנו למסעדה ולשלם את החג? קירן לא הצליחה לשמור על רשת הפה.
שירה לא זרה לכם! קשה רק יום אחד לעזור במטבח, להכין סלטים, כריכים את האשת הבית!
ריבקה, קירנה קטעה, רק עכשיו גיליתי על החג. לא נתתי רשות לשירה לחגוג יום הולדתה בדירתי.
מה? הדירה שלי? אתם שניים, זוג, הכול שלכם משותף! חזה הרבתה.
אם הייתה הדירה של יוסי, לא היית אומרת זאת. אז הייתי רק בת משולמת.
אל תזבזי מילים. עד יום שישי צריך לקנות הכל, חצתה ריבקה וקראה ת’ פוֹן.
מה היה זה? שאלה קירן את יוסי אחרי צלצול קצר.
מספיק לשחק קורבן! יוסי סוף סוף חייך. אמרו לך שלא את צודקת. תכירי בטעות ותפסיקי להיאבק.
קירן זעממה, הלכה לארון, שלפה תיק ספורט גדול, עברו לחדר השינה, פתחו ארון והחלה להכניס חולצות גברים וג’ינסים של יוסי.
בינתיים יוסי הרגיש מנצח. פתח הרפרטואר, לקח בקבוק בירה, פתח את המקרר בקול רם, וישב מול הטלוויזיה כאילו כלום לא קרה.
הוא חשב שקירן תתקרר ויחזור לשגרה. הוא אפילו הפיק פוטבול, מצפה שהיא תבוא לחדר ותזמין אותו לארוחת ערב. אבל הוא טעה.
חצי שעה אחרי, קירן יצאה לתחנת המעלית עם תיק מלא בגדים של יוסי, ויוסי יצא מהסלון לכיוון המקרר, רק כדי לראות אותה.
מה זה עוד? התנפל. איזה תיאטרון ערכת?
קירן קראה אליו בקור:
זה לא תיאטרון, יוסי. זה הסוף. אני לא מתכוונת להיות צל בחיי, שירות במשרתי, רקע לבקשות של אמך ושל אחותך. אם אתה רוצה להיות בנוֹת טוב ובאח, בבקשה, תחזור לאמא. תתכוננו יחד לחג, אני בטוחה שהיא תתן לך פינה בסלון שלה.
אתה רציני? ניסה הוא להתקרב אליה. אני לא אחזור.
בהחלט רציני, הנהנה קירן. אני לא רוצה שתחזור. סבלתי כל כך שהיום אני אפילו תוהה מה משמעותי. זה מספיק. אם שלוש שנים לא תלמד לכבד אותי לא יהיה טוב יותר.
קירן אתה לא יכול להרוס את הכל ברגע הזה! ניסה הוא.
אי אפשר להרוס מה שכבר נפל.
יוסי נבהל, עדיין לא קלט שהקירן קיבלה החלטה סופית.
ובכן, הוסיפה קירן, כל החולצות והג’ינסים שלך כאן. אין צורך להודות. צא לעזוב עכשיו.
הוא רצה לומר משהו, קירן פתחה את דלת הכניסה. יוסי עמד, זעם בוערת בכפות הלב. לחיו החמם, שפתיו נחתו. הוא עדיין קיווה שהיא תיכנע, אך השלווה שלה גרמה לו לצרות נוספות.
טוב, אז! אמר בקול רם. חושב שתמצא מישהו טוב יותר? כאלה כמוני עדיין יש לחפש!
קירן נאנחה וחזרה צעד אחורה:
כאלה כמוך באמת לחפש ולברכה.
עוד תתחרט! קרא יוסי, תופס את התיק. תגע באיזו ברכיים כשאתה תבין שאף אחד לא רוצה לדבר איתך! בלי אותי אתה אף אחד!
אם אף אחד הוא אדם שחי בדירה משלו, עובד, לא משרת קרובי משפחה של בעלו ולא מתעלם מחוסר נימוסים, אז אני שמחה להיות אף אחד.
יוסי הלך, וקירן נשארה לבדה. היא נשמה עמוק, התקרבה לחלון, משכה ויראה איך הוא מכניס את התיק למזוודה של מונית ברגלו.
חודשים עברו.
הפרשת דין הייתה קשה. יוסי ניסה לתאר את קירן כקנאית וגרגנית. המחלוקת המרכזית הייתה על הרכב שנקנה בזמן הנישואין. הוא טען ששילם במלואו, וקירן חישה שזה רק רכב לצורכי היוםיום.
כבוד השופט, כל הכסף הובל ממני, הרכב על שמי! טען. אשתי לא קיבלה אפילו אגורה!
קירן פתח קבצים עם דוחות בנק, העתקי קבלות, חיברה גם את הסכם ההקדמה שהיא חותמת.
אינני תובעת את חלקו, אבל לא אתן לו את שלי, אמרה בשקט.
בית המשפט נחליט בצד הצדק.
יוסי לא אהב זאת. הרכב היה שלו, ועכשיו היה צריך למכור אותו ולחלק את הכסף. הוא יצא מבית המשפט כועס.
בביתו חיכתה לו רק סערת ביקורות.
מה אתה, טיפש? צעקה ריבקה. תן לה כלהכל! רכב! דירה! לפחות משכורת של עורך דין נורמלי!
למרבה הפלא, יוסי גם נאלץ לקחת הלוואה כדי לשלם על חג היובל של שירה במסעדה. הוא נאלץ לשהות בחדר הקטן של ריבקה, כמו אורח. קירן, לאחר זמן רב, קיבלה שקט וישן, והבינה שהיא עדיין צעירה מספיק כדי להתרחק מאנשים כמו יוסי. גברים טובים קיימים סביב, העיקר לדעת את מי הוא מי.
