זה היה אחד מאותם בקרים שקטים, כשהעולם כאילו עצר מלכת, מכוסה בשכבה לבנה של טל קריר. בדיוק יצאתי מהדלת, מוכן להתחיל לפנות את שביל הכניסה, כשפתאום ראיתי משהו שלא ציפיתי לו. רכב נעצר בקצה הרחוב, והבחנתי שמדובר בדוור שליאלי ברק, אותו אחד שמביא לי מכתבים כל בוקר.
אלי אדם טוב, תמיד מחייך ומברך לשלום, אבל הבוקר הוא הפתיע אותי לגמרי. במקום פשוט לשים לי את הדואר בתיבה ולנסוע, הוא עצר את הרכב, ירד ממנו והתחיל לפנות את השלג שאסף במיוחד בקצה השביל שלי, בדיוק המקום שתמיד הכי קשה לי איתו. עמדתי עם הפנים לחלון, ולא הצלחתי להוציא מילה.
כשהעזתי סוף סוף לצאת ולהגיד לו תודה, אלי הסתובב אליי עם חיוך רחב. “עזוב, לא בקטנה,” פטר אותי מיד, “אמרתי לעצמי שזה יחסוך לך קצת זמן הבוקר.” ואז הוסיף, “אתה יודע, הדברים הקטנים עושים את כל ההבדל.”
וככה, בלי שום טקס, קפץ חזרה לרכב והמשיך במסלול שלו.
נשארתי שם, מחזיק את המגרפה ביד, מביט אחריו. לא היה כאן שום מעשה הירואי גדול או ג’סטה דרמטית. רק פעולה קטנה של אכפתיות. בשביל אלי זו הייתה עוד בוקר רגיל, בשבילי זה היה הרבה מעבר. לא ביקשתי עזרה, והוא בטח לא היה חייבאבל הוא פינה איתי קצת מהשלג שעל הלב.
באותו רגע הבנתי עד כמה אנחנו עסוקים בעצמנו, רודפים אחרי הדברים הגדולים, ושוכחים שלפעמים דווקא המעשים הפשוטים, אלה שאף אחד לא שם לב אליהם, משאירים בנו חותם. אלי עשה את מה שנכון, לא בשביל מחמאות, אלא כי ככה ראוי לנהוג. הוא הזכיר לי שמחווה קטנה וטובה, גם אם כמעט לא שמים לב, תמיד מחממת את הלב.
חשבתי על כל הפעמים בהן הייתי עסוק מדי במרוץ של היום-יום ולא שמתי לב להזדמנויות לעזור לאחרים. פינוי השלג של אלי גרם לי לעצור ולחשובאיך גם אני יכול, באותו האופן, להקל על יומו של מישהו אחר.
אחר הצהריים פניתי את שאר השביל בחיוך רחב. השלג כבר לא הרגיש כבד, והיום הזה פתאום היה מואר הרבה יותר. מאז אותו בוקר, אני משתדל בעצמי להסתכל סביב ולזהות רגעים קטנים שאוכל להעניק לאחריםכי אם אלי עשה את זה, אין שום סיבה שאני לא אצליח.
אז הנה הרשומה שלי למחברת החיים: לפעמים, מה שבאמת משנה את העולם זה לא כותרות ענקיות, אלא הרגעים הקטנים, כמעט נסתרים. הרבה פעמים, דווקא הפרטים הכי פשוטים הם אלה שעושים את כל ההבדל. מאז, בכל בוקר כשהטל שוב מכסה את הרחוב, אני פותח את הדלת לא רק בשביל לפנות שביל בשלג, אלא כדי לראותאולי היום תצוץ שוב ההזדמנות הקטנה הזו, רגע אחד להפוך בשביל מישהו אחר, ולו לרגע, את העולם למקום קל, פשוט ומחמם מעט יותר. והלב שלי, כמו אותו שביל, גם הוא פתאום פנוי יותר, מזמין אל תוך יומי משהו טוב, שגם אם זעיר ואישי, משאיר עקבות של נחמה, בדיוק במקום שבו צריך.
