הכל נגמר, הדסה, בינינו! אני רוצה משפחה אמיתית, ילדים. את לא יכולה לתת לי את זה. חיכיתי זמן רב, סבלתי. אני צריך בן. כבר פתחתי תהליך גירושין! שלושה ימים לשקול. כשאת תצא, תתקשרי אליי. אני עוד אצל אמא שלי. תזדרזי, צריך להכין דירה לילד ולאימו. כן! אל תתפלאי, האישה שאני עומד להינשא אליה צפויה ללדת! שלושה ימים, יש לך זמן.
הדסה נותרה שקטה. מה יכלה להגיב?
היא לא הצליחה להרות. יואב, אחרי חמש שנים של המתנה, חווה שלוש ניסיונות כושלים. רופאים רבים, שעברה דרכם, קבעו שהיא בריאה. למה כל פעם נכשל?
הדסה תמיד שמרה על אורח חיים בריא.
הפעם, בעבודה, היא הרגישה בחילה פתאומית; קריאה למד”א הייתה מיידית, אבל הכל התרחש במהירות
הדלת נפתחה בחזקת יואב, והדסה, חסרת כוח, נחתה על הספה.
היא לא חשה בכוח לאסוף חפצים, ולא יודעה לאן להעבירם. במשך השנים לפני הנישואין היא חייתה עם הדודה. הדודה כבר איננה, והדוד מכר את דירתו. לחזור לכפר ולשכן של סבתא? לחפש דירה שכר? מה לעשות עם העבודה?
היום היה מלא שאלות, והן דרשו מענה מיידי
בבוקר המוקדם נפתחו הדלתות ויצאה חמותה של הדסה, רבקה.
לא ישנת? נכון, באתי לבדוק שלא תקחי איתך משהו מיותר.
החולצה הישנה של בנך לא נחוצה לי. נשלח לי הבקשה לתשלום?
איזו חוצפה! עד שהייתי אדיבה, מנומסת ושתיקה. זאת הייתה הדרך שעברה. אחרי המקרה הראשון אמרתי למישל שאת לא תולידי.
באת לומר לי זאת? עדיף שתתיישבי בשקט ותשגיחי עלי.
לאן את שומרת את הסדר?
זה שלי. נותר ממורשת הדודה, זיכרון אליה.
עכשיו יהיה ריק בלעדיו!
זה לא מדאיג אותי. העתיד שלכם יכלול נכד.
קחי רק את שלך!
המחשב נייד שלי! הקפסולר, המיקרוגל קיבלו אותי כקולגות. הרכב שלי נרכש לפני החתונה. לבן שלכם יש רכב משלו.
יש לך הכל, רק על ילדים אינך מתאימה!
זה כבר לא עניינכם. איתי הכל סבבה, כנראה שה׳ רצון כך.
רואה שאת לא מתחרטת! אולי עשית את כל זה בכוונה?
אתם מדברים שטויות. אפילו לחשוב על זה קשה לי.
הדסה הסתכלה סביב הדירה, לא נשארו לה חפצים. מברשת, קוסמטיקה, נעלי בית
נראה ששכחה משהו חשוב. חמותה הפריעה למיקוד.
היא נזכרה לא הייתה שם פסל של חתול ישן. בפנים היה סוד קטן שעד כה אף אחד לא ידע, אפילו לבעלה. בתוך החתול היה ערכת תכשיטים: שני עגילים וטבעת. ערך המוצק היה נימלי, אך החפצים היו כזיכרון לסבתה. מישל תמיד חשב שזה זבל. האם נזרק? הוא אוסף את כל המיותר למרפסת. הדסה פתחו את הדלת
מה את שכחת? אספי את הדברים ויצאי! נשמע שוב קול החמות. נפרדת מהדירה? תתפתי, לך לא תאיר לך.
לבסוף מצאה את החתול, הכל במקום. אפשר לנסוע.
הנה המפתחות, להתראות. מקווה שלא אשוב לראות אותך.
הדסה חזרה למשרד. עדיין בחופשת מחלה, ביקשה חופש.
כולנו מתאבלים איתך, אבל איך נלך בלעדייך? שלושה שבועות יספיקו? רק תדאגי שיהיה קשר. בלי ייעוץ ממך חצי מהפרויקטים יפלו.
אוקיי. אוכל להתפנות. תודה.
צריך עזרה?
לא.
אדאג לחופשה ולפרס.
תודה, זה בזמן.
הדסה לא חיפשה דירה, היא חזרה לבית המשפחה בכפר. אף אחד לא חיכה לה, הסבתא נפטרה לפני שלוש שנים, והאם לא הכירה אותה האם מתה בלידה.
ועכשיו, משונה, היא לא יכולה ללדת לבד
אחרי שעה ברכב הגיעה לבית. עץ תפוח, שושנים. בפעם האחרונה היא והדסה היו כאן בסתיו, צללו קבב, נשמו רוגע.
הדסה נסעה אל החורש, המפתח למוסך היה במבנה.
היא פתחה את הדלת ונכנסה. שקט. על השולחן כוסות וכוסות קפה מלכלכות. למה בפעם הקודמת לא הסכימה לסיים את הניקיון?
לא, היא ניקתה! אבל מישהו היה שם!
שני כוסות, צלחות, שקיות משקאות, בקבוקים של יין מישל. זה לא היה משנת הסתיו.
אז במרתף היה יואב, אבל עם מי?
לא משנה, כבר לא משנה
המפתח לביתי רק להדסה, כנראה הבעל עשה שכפול. הגיע הזמן להחליף מנעולים.
חיים חדשים, ניקיון, ואז אמבטיה חמה.
הדסה רוצה לשטוף את כל האבק, כל העבר.
כשהיא הייתה יוצאת, דפיקה על הדלת ואז על החלון.
מי שם?!
הכל בסדר אצלכם?!
כן נרתעה האישה. תביעת ביטוח נשים.
סליחה.
הדסה יצאה, מול הבית עמד גבר זרים.
סליחה, כנראה הפחידתי אותך. אני השכן שלך, צפה בי כל היום.
ראיתי ששכחת שם ויד מעשן מהתנור. חששתי שמשהו יקרה
תודה, הכל טוב.
אתה קרוב למישל? הוא היה כאן עם אשתו אתם אחים?
לא, אני האישה לשעבר. כמעט לשעבר, הכל בתהליך.
והבית הזה שלך?
שלי.
אני השכן הזמני שלך, בשל נסיבות משפחתיות. חבר שלי אפשר לי לשהות כאן. הגירושין בתהליך, מחר אהיה חופשי. אם הכל טוב אצלך, אפרוש. אם תצטרכי עזרה, דברי איתי. אני איגור.
אני הדסה. חכי, תוכל להחליף מנעול?
כמובן. מתי, ואני אעשה זאת.
בהקדם האפשרי. מחר אקנה.
בוא נבדוק ונקנה, אולי תצטרכי לנסוע לעיר.
טוב.
עברו שני שבועות. שבוע חופשה נוסף, והיה זמן לחזור לעיר. הדסה כבר הסתגלה, לא רצתה לחפש דירה. יואב לא חייג ולא שלח הודעה, רק קיבל הודעה על תאריך הגירושין. זה היה אפילו טוב, היא לא רצתה לראות אותו.
יום שבת. הדסה קמה מוקדם, והיום איגור הזמין אותה לטיול לאגם.
התחלה של קשר חדש לא הייתה בתכניתה, אבל טיול קצר אינו מחויב. בילינו טוב וחזרנו לארוחת צהריים. מול הבית של הדסה עמדה מכוניתו של יואב. נראה שהוא רק הגיע. דלת הרכב נפתחה, יצא יואב, ואז סייע לאישה ההיריון.
הדסה ואיגור הגיעו לשער. יואב ניסה לפתוח את הדלת, אבל
מה זה?
למה אנחנו כאן? למה אנחנו נכנסים לבית של מישהו אחר?
יואב נדהם.
זה הבית שלנו! קראה האישה ההיריון.
באמת? ומי אמר זאת, יואב? זה הבית שלי, בררתי את השטח.
יואב, מה היא אומרת?! מי זאת?! האישה לשעבר שלך?! הוצאי! צעקה האישה ההיריון.
הדסה ואיגור צחקו. יואב ישב בשקט והכניס את האישה לרכב, והם נסעו.
החיים שלו יהיו מצחיקים.
ובכן, היא תילד לו ילד. אני לא הצלחתי. שלוש כשלונות. סליחה.
אנחנו נפרדנו כי האישה לא רצתה ילד
עברו ארבע שנים מהגירושין. פגישה מקרית של ההחמות לשעבר בסופר.
הדסה, לא מזיהה אותך. צופצתי ממך זמן רב. את בהריון?
כן, הדסה נגעה בבטנה העבה.
והמישל? הנכד נולד חיוור, משהו לא תקין בקו הגנים של האבא. האישה שלו ברח והשאירה לנו את הילד. ואת? מתכננת ללדת לבד?
לא לבד. יש לי משפחה. יש לי זמן, ממתינים לי.
איך? סליחה על הכל
סבלנות לכם
החמות השנייה הסתכלה על הדסה הולכת. היא הלכה עם איגור, שהחזיק אותה ביד אחת, וביד השנייה ילדה קטנה שנראתה כמאימה
שתפו תגובות, ספרו מה דעתכם!
אם אתם רוצים עוד סיפורים, כתבו לנו בתגובות ואל תשכחו ללחוץ על הלייק. זה גורם לנו להמשיך לכתוב!
