נועה לא חזרה הביתה מהעבודה בידיים ריקות. היא אהבה לעבור במכולת ולקנות בקבוק קטן של יין לערב, כדי לשתות בארוחת הערב. כשהגיעה הביתה, חיכתה לה תמונה שלא תשכח: בעלה, טל, ארז מזוודה. “מצאת עבודה? אתה יוצא למשמרת?” שאלה. “לא, אני הולך,” ענה בקור רוח. “לאן אתה הולך? כבר עשר בלילה.” “את לא שומעת? אמרתי שאני הולך, עוזב אותך, טיפשה.”
רגליה של נועה רעדו והיא התיישבה בכבדות על כיסא. “אתה בסדר איתך? יש לנו שני ילדים קטנים. השתגעת? אני ילדתי בשבילך את הילדים. אספתי אותך מהרחוב, מהתחנה המרכזית בתל אביב. רחצתי אותך, האכלתי אותך, עזרתי לך לקום על הרגליים. היית בבית כל הזמן, בזמן שאני עבדתי ופרנסתי את כולנו…”
“וזאת התודה שלך? על הילדים אני לא מוותר, אבל אותך… כן. נמאס לי שתחזרי הביתה כל ערב עם בקבוק, קוראת לזה ‘לתיאבון’. אבל תמר לא כזו, היא לא מסריחה מאלכוהול, היא מריחה מתוק ונעים.” “אז אתה הולך אל תמר? אתה בכלל יודע מי היא? היא הגיעה אלינו אחרי שברחה מהעיר שלה, מי יודע מה עבר עליה שם. אתה כל כך תמים שתסתבך איתה.” טל כבר לא הקשיב, טרק את הדלת ונעלם אל תוך הלילה.
זה שבר את נועה סופית. היא התחילה לשתות יותר, והגיעה לעבודה כחייטת עם הנגאובר, בקושי מצליחה להחזיק מחט ביד. ככה חלפו מספר שבועות. כל ערב שתתה, לפעמים שכחה לבשל לילדים, והם אכלו רק בגן.
הבית של נועה הפך מוזנח; הכול הדיף ריח עשן, בסירים השתרש עובש, והילדים התרוצצו מלוכלכים. העובדת הסוציאלית באה ולקחה את הילדים, אמרו לה שיש לה עוד הזדמנות אחת להחזיר את הכול למסלול. יש לה דירה, עבודה, רק שתשים את עצמה על הרגליים.
נועה לקחה חופשה מהעבודה. היא שכבה ימים במיטה, בלי כוחות לקום. אבל הבינה שהיא חייבת לעצור, לא לגעת יותר בבקבוק. ביום החמישי, כשקלטה שהחזיקה מעמד, התרוממה והתחילה לנקות את הדירה וחזרה לעבודה. עבדה קשה, ואחרי שעות העבודה טרחה לנקות במקום לחשוב על בקבוק היין.
אחרי כמה חודשים, החזירו לה את הילדים, אבל עדיין הגיעו לבדוק אותה מדי פעם. נועה נשארה חזקה, העדיפה את הילדים על פני השתייה, אפילו כשהתבשרה שטל התחתן עם שירה. למרות שהיה לה קשה, כי היא הייתה אמא של ילדיו, חיו יחד שמונה שנים ומעולם לא דיברו על להינשא. חודשים אחר כך חזר טל, עם עין כחולה גדולה. “נועה, אני מצטער… התברר שתמר ברחה מבעלה. הוא מצא אותה, בא אליי, הרביץ לי, וגרר אותה בשערותיה לאוטו.”
“טל, תודה על הילדים, על השיעור שלימדת אותי. אבל אני לא מקבלת אותך חזרה. תעזוב מפה.”
