2אפריל2026 יומן אישי
היום, אחרי שבועות של סערות, נראה שהדברים הסתדרו לא קרה כל כך נוראי. זה קורה לפעמים אצל גברים: פתאום מתפרץ, ולא מצליח לעצור בזמן.
בין הלילה לשחר, חזרתי מהעבודה והתקשרתי לאורית, אשתי לשעבר. הקול שלה היה עייף, והיא ניסתה לשכנע אותי, כמו תמיד, להיות חכם יותר. «האם באמת תוותר עליי בשביל בחורה אחרת?» שאלה. היא ראתה את הלב שלי מתלבט, והנמיטה שהייתי צריך להילחם בשביל המשפחה.
בשבת בבוקר, אורית קראה לדן, הילד שלנו, אל בית ההורים של רבקה, אימו של דן, כדי שדני בןהורינו יטפל בו כמה זמן. היא הבטיחה שדני יישאר איתנו כמה שבועות.
כאשר חזרתי לדירה שלנו בתל אביב, אורית יצאה למרפסת, שלפה קופסאות קרטון והחלה לארוז את הציוד מהחדר של דן. היא קיפתה בגומי, תייגה כל קופסה, וכתבה על כל פריט: בגד, צעצוע, ספר. עוד מעט ישארו רק הרהיטים שהייתה רוצה לשמור לעצמה.
בין השעות, הטלפון צלצל. זה הייתה דינה ויקטורית, חמותי.
שלום, דינה, איך אתה?
שלום, דוד. יוסוף סיפר לי הכל. אני מבינה שאתה כואב, אבל אולי לא צריך למהר? תן לעצמך זמן לחשוב. אולי לא כדאי להרוס את המשפחה ברגע הזה. שאלתי באדישות.
זה לא אני שמפרק את המשפחה, זה יוסוף, ענתה אורית.
אני לא מנסה לשחרר אותו מאחריותו, אבל אולי בפעם הראשונה תתן לו סליחה?
על איזו פעם ראשונה מדברת? הילד שלנו משוטט עם חברה, משקר לי, ואתה מציעה «לסלוח»? ענתה בחום.
תחשבי על דן, הוא יזדקק לאביו. יוסוף אוהב אותו מאוד!
דינה, יוסוף יכול לראות את דן, אני לא עומד למנוע זאת. אבל לא רוצה לחיות יותר איתו. אני משאירה כאן רק את המזוודות, ואין לי זמן לדון עוד.
אורית ארזה שני קופסאות אחרונות, עברה לחדר השינה, והחלה למלא מזוודות בבגדים.
חמותי נכנסה למעגל בדיוק אחרי שעה, כאילו רצתה לשכנע אותי שלא להרוס את המשפחה.
הדיאלוג חזר על עצמו:
דוד, זה לא היה נורא! לפעמים גברים מתפרצים, מתבלבלים.
היה חכם יותר. האם תוותר עליי למישהי אחרת? היא תחשוב שהכיחה אותך! תילחם למען המשפחה!
דינה, זה לא «גביע מתחלף» שעליי להיאבק עליו! אתם מציעים לי לקרוא לי למלחמה עם יוליה? בוא נבהיר, אם לא היה יוליה, היה כאן אליה או חנה.
תדע, יוסוף, אביו של יוסוף, יאיר אלכסנדר, גם חטא בחייו הצעירים. אבל אני הייתה חכמה יותר והצלחתי לשמור על המשפחה שלנו. אנחנו כבר שלושים וחמש שנים יחד, ובקרוב נציין את היובל שלנו חופה קארקין.
מה הייתה חוכמתך? שאלתי.
לא צרכתי לצרוח עליו. להפך, הייתי רכה, הכנתי לו מאכלים שהוא אוהב, התעניינתי בעסקיו, גם טיפלתי בעצמי קיצצתי תסרוקת, ירדתי במשקל, חייכתי בעבודה, פירשה חמותי.
לפעמים ידעתי שהוא בא ממערכת יחסים קודמת, רציתי רק להניף אותו ולא לתת לו מפתן, אבל חיכיתי וחייכתי. ובכך שמרתי אותו איתנו, הילד גדל איתו והדוד קיבל נכד.
דינה, את מדהימה, אני לא הייתי מצליח כך. הרגשתי שמסביבי רק בוז. מה שהצעת הוא כמו לאכול ממי שמלאה קערת מלוכלכת. השבתי.
חמותי קפצה ויצאה, ללא מילת פרידה.
אורית המשיכה לארוז, יודעת שזו לא הסיום יוסוף ודינה עדיין יפריעו לה, ולכן היא ממהרת לעזוב.
מחר, ביום ראשון, באה אבא של אורית, והם יחד סחפו את המזוודות לקארגוז וניסעו ברכב משפחתי.
בדרך, אורית ביקשה מאבי לחנות אצל הבית של חמותה, למסור לה מפתחות מהדירה.
תדמיני, סיפרה לחברתה מרגרט ביום שני, אתמול חמותי חצי שעה ניסתה לשכנע אותי לסלוח ליוסוף על “חטיפות קטנות” ולא לתבוע גירושין.
איזה טיעונים היא הציגה? שאלה מרגרט.
הרגילים: «אתה מוריד מהילד אב», «כל הגברים מדודים», «נשים חייבות להיות חכמות יותר», והיא שיתפה בחוויות שלה איך היא החזירה את בעלה למשפחה.
איך? חזרה מרגרט.
לא אספר, זה חורף של טירוף. אני לא אפעל כך.
כבר הגשת תביעה?
ביום שישי, ענתה אורית.
סוף סוף תשתחררי מהקזונו הזה. היה מצער לראות אותו עם יוליה, אמרה מרגרט.
מה המשמעות של “היה מצער לראות”? חשבת שהוא עם יוליה? צחקה אורית.
לא ידענו בטוח, אבל חששנו, השיבה מרגרט.
למה לא סיפרת לי? חשבתי שאנחנו חברות, קראה אורית וקמה ללכת.
חכי! קודם תאזיני. לא ידעתי כלום, ראיתי רק מה שאני ראיתי, והקמתי מסקנות שונות. היינו באירוע חברה.
זוכרת איך יוליה סבבה סביב יוסוף? כמה פעמים היא ביקשה שליחות כדי לנסוע איתו?
את עובדת במשרד, מטפלת בניירת, למה לא שאלת איך זה קורה? כן, חששתי, אבל לא רציתי להטיל אשמה ללא וודאות.
אולי פשוט רמזת.
אם הייתי טועה והכל היה רק דמיוני, מה היית אומרת עלי? תזכרי את סיפורה של סבטלנה בלוב?
כן, היא האמינה שבעלה היה עם אישה אחרת, אפילו הראתה תמונה. המשפחה התפרקה, אבל היא נחשבה לאשמת ההרס מתוך קנאה.
סבטלנה יצאה מהחברה אחרי זה. אל תתעצב. אם היו לי הוכחות ברזל, הייתי אומרת זאת. איך מתכננים את העתיד?
הדירה איננה שלי, נרשמה לשמות חמותי, ולכן דן ואנחנו גרים אצל הוריי.
בעוד שבוע אנחנו מתכננים לשפץ את דירת סבתא, שהשכירים עזבו לפני חודש. יש רק שני חדרים, אבל זה יספיק לנו.
צריך לטפל בגן הילדים מרחק גדול, אבל אמא שלי מציעה לעזור להעביר אותו לגן שנמצא ממש במרפסת שלנו. נפרד, ואגיש תביעת מזונות. זהו.
יוסוף מסכים לגירושין?
הוא אומר שאין לו רצון, אבל כבר לא צריך לי. הוא מבקש לשמור על הילד, והוא מציע משכורת גבוהה יותר ודיור משופר.
אני לא משיבה לו, רק מונה כמה נסיעות עסקיות הוא עשה בשנה שמונה.
שמרתי את המידע לבית המשפט; אם ינסה לקחת את דן, אשאל אותו עם מי הילד יהיה כשיהיה בחו”ל. יש לי עבודה, דירה הוא לא יצליח.
יוסוף האכן בתביעה על משמרת הילד, טען: «אשתו לשעבר לא תוכל להעניק לדן רמת חיים נאותה». חמותי הצביעה על כך שהילד נעלם מהדירה והחליט לחפש אותו בקרב השכנים.
הבהרתי שכל זה קורה במקביל לשגרה הילד הולך לגן קרוב, והעבודה של יוסוף כוללת הרבה נסיעות, מה שמקשה על היותו הורה פעיל.
בסופו של דבר, לא היה לשום אחת מהצדדים הצלחה. אורית בחרה לא לשים לב ליוסוף והחלה עבודה חדשה בתחום של שיווק דיגיטלי, וההחלפה לא הייתה קלה.
בימים שלאחר מכן, מרגרט הביאה לי חדשות:
יוליה נפרדה והולכת לבולגריה.
מה זה אומר?
המשפחה שלנו היא כמו בריכה של מקורות אם אין מים, אי אפשר לשתות.
אז זה לא מפריע לי יותר, השבתי.
היום, אחרי כל הבלבול, אני מבין שלפעמים אין לנו שליטה על העקבות של אחרים. ההחלטה החשובה היא לדעת מתי להפסיק להיאבק ולפנות את האנרגיה למשהו בונה.
**לקח אישי:** לא ניתן להציל משפחה רק במילים או במאמצים חדפעמיים; צריך להכיר מתי לשים קץ למערכת יחסים מזיקה ולבנות לעצמך חיים חדשים, גם אם זה מצריך עזיבה של עבר כואב.
