השכנה המעצבנת – אל תיגעי לי בעדשות! – צרחה החברה לשעבר. – תשגיחי על העיניים שלך! את חושבת שאני לא רואה על מי את בוהה? – מה, את מקנאה? – הופתעה תמרה בוריסובנה. – על מי את שמה עין? אני כבר יודעת מה אקנה לך לראש השנה: מכונת גלגול שפתיים! – ולמה לא תשאירי אותה אצלך? – לא נשארה חייבת לודה. – או ששפתיים שלך כבר אף מכונה לא מגלגלת? את חושבת שאני לא רואה? הסבתא תמרה ירדה מהמיטות הישנות שלה והלכה אל המדף עם התמונות מהכותל והדליקה נר לתפילת בוקר. לא שהיא הייתה מאוד דתייה: ברור שיש משהו שם למעלה, מישהו שמנהל את כל זה! אבל מי זה – זו כבר שאלה פתוחה. ולכוח העליון ההוא קראו בכל מיני שמות: היקום, ההתחלה של ההתחלות וכמובן – אלוקים! כן, הסבא הטוב עם הזקן הלבן וההילה, שיושב על הענן שלה ומסתכל על כל האנשים בארץ. מה גם, גיל הסבתא תמרה כבר מזמן עבר את המחצית השנייה ומתקרב לשבעים. ובגיל הזה לא כדאי לריב עם בורא עולם: כי אם הוא לא קיים, המאמינים לא מפסידים כלום. ואם יש, הלא מאמינים מפסידים הכל. בסיום התפילה הסבתא תמרה הוסיפה עוד כמה מילים משלה: בטח! זהו – הטקס הושלם, הנפש נרגעה – אפשר להתחיל יום חדש. בחיים של תמרה בוריסובנה היו שתי צרות. ובעצם – לא מה שחשבתם: לא עסקים ולא כבישים, זה כבר ישן ומשעמם! אלו היו השכנה לודה והנכדים של תמרה. עם הנכדים הכל ברור: דור חדש, לא רוצים לעשות כלום. אבל לפחות יש להם הורים – שיתמודדו איתם! אבל מה עם לודה – זה כבר לא היה ברור: היא התחילה לשגע את תמרה כמו שרק שכנה ישראלית יודעת! בקולנוע זה אולי נראה חמוד – מלחמות שכנות בין כוכבות, אבל במציאות זה רחוק מלהיות נחמד. במיוחד כשמישהו נתפס אלייך סתם. ולסבתא תמרה היה עוד חבר אחד, שכינויו פטקה-אופנועון. בשמו המלא: פטר יפים כוזרמן – כן, שם כזה! קל לנחש מאיפה הכינוי: פעם, כשהיה צעיר, אהב לקרוע את השכונה על טוסטוס. לימים כל זה התגלגל ל”אופנועון” וזהו – מי כמונו מכיר. פעם היו חברים כל המשפחות: הוא ואשתו נינה עם תמרה ובעלה. עכשיו רק הם נשארו, המשפחות בקבר המקומי. והחברות המשיכה – היא מכירה את פטקה מהתיכון, והחברות נשארה אמתית. פעם הם היו שלישיה – היא, פטקה ולודה – וזה היה חברות נטו, בלי ענייני פלרטוטים. הם תמיד צעדו יחד – הבחור החביב באמצע, שתי הבנות מסודרות בידיים, מחזיקים אותו חזק – כמו ספל עם שתי ידיות. שלא יפול! כי אי אפשר לדעת… עם השנים זה השתנה – החברות גוועה, הפכה לאנטי אי אפשרי מצד לודה, ואחר כך לשנאה מוחלטת. כמו בסדרה: בכל פעם נדמה שלודה התחלפה במישהי אחרת… כנראה זה קרה אחרי שבעלה נפטר. קודם עוד היה איתה סביר. ברור – אנשים משתנים עם השנים: קמצן נהיה אובססיבי, משוחח נהיה טרחן, וקנאית מתחילה להתפוצץ מקנאה. יש מה לקנא. קודם כל, תמרה, למרות השנים, שמרה על הגזרה; לודה כבר מזמן נהייתה “קוביית עוף”. שואלים – איפה המותן שלך? והייתה נראית פחות טוב ליד תמרה. וגם, החבר מהתיכון – פטקה – בשנים האחרונות נתן יותר תשומת לב לתמרה מאשר ללודה: הרבה בדיחות ביניהם, מבטים חמים, צד בשיער הלבן. ואיתה – הכל יבש ומרוחק. ולבקר אצל תמרה פטקה קפץ הרבה יותר; לודה היתה צריכה להזמין אותו בכוח… אולי היא לא חכמה כמו תמרה המעצבנת, וגם חוש הומור אין לה. ופטקה? אוהב לצחוק! בעברית יש פסוק יפה – “לעשות בלגן”: זה מה שלודה התחילה לעשות זמן אחרון, מציקה על כל שטות. בהתחלה טענה שהשירותים של תמרה לא במקום ומסריחים! – מהמס הכיסא שלך נודף! – ירדה עליה לודה. – מה את אומרת! הוא כבר עשרות שנים שם – נזכרת רק עכשיו? – החזירה לה תמרה, ואז המשיכה: – אה, כן! העדשות שלך הרי חינם מהקופה! מה שבחינם – לא שווה! – אל תיגעי לי בעדשות! – צרחה לודה שוב. – תשגיחי על העיניים שלך! את חושבת שאני לא רואה על מי את בוהה? – מה, מקנאה? – שוב הופתעה תמרה. – על מי את מעיזה לשים עין? אני יודעת מה אקנה לך לראש השנה: מכונת גלגול שפתיים! – עדיף שתשאירי אותה אצלך! – לא נשארה חייבת לודה. – או שגם שפתיים שלך שום מכונה לא מצליחה לגלגל? את חושבת שאני לא רואה? ברור שאת רואה, בטח! זה לא קרה פעם או פעמיים. פטקה, כששמע, המליץ להשקיע ולעשות שירותים בבית. הבן והבת של תמרה אספו כסף, בנו לסבתא שירותים בבית. הבור הישן מולא באדיבות פטר יפים. יופי, לודה – תתלונני על ריח אחר! אבל מהר מאוד לודה טענה שהנכדים הרסו לה את עץ האגסים שענפיו גלשו אל החצר של תמרה: – חשבו שזה שלנו! – ניסתה תמרה להסביר. אבל באמת, לא נגעו – הכל במקום! – והתרנגולות שלך הרי אצלי בגינה כל יום! – עוף זה טיפש! – צעקה לודה. – נכדים צריך לחנך, סבתא! לא להתפעל מהבחורים שלך מהבוקר עד הלילה! בקיצור – הכל חוזר שוב לפטקה… הנכדים חטפו צעקות. והעונה לאגסים נגמרה – נרגעת, לודה? לא ולא! פתאום טענה שמישהו פצע את הענפים… – איפה? תראי! – ביקשה תמרה. לא היו סימנים, לא כלום! – הנה, הנה! – חיטטה באצבע פריחה מצולקת. וגם הידיים של תמרה יפות יותר – רזות, מסודרות. ידיים של אישה – חלק מהסטייל! מה אם זו עיירה קטנה? לסטייל אין חוקים! אז פטקה הציע פשוט לגזום את הענפים! – בחצר שלך, תעשי מה שבא לך. – אבל היא תצעק! – היססה תמרה. – מתערב שלא, וגם לא תעיז! – הבטיח פטקה. צדק: לודה ראתה אותו גוזם – ולא הוציאה הגה. העץ שקט. עכשיו תמרה מצאה בעיה עם התרנגולות של לודה – חורשות לה כל גינה. לדה קנתה סוג חדש השנה – עברו לגינה של תמרה. עוף זה עוף: תרנגולת תמיד חופרת – ונהרסו כל הגידולים. ביקשה – תחזיקי את התרנגולות אצלך! לודה רק חייכה בזלזול. יש אופציה: לצוד שניים – ולאכול מול העיניים שלה! אבל תמרה באמת לא מסוגלת לכזה מעשה. וכך פטקה הציע – שמעו מהאינטרנט – לשים בלילה ביצים בגינה ולאסוף בבוקר, כאילו תרנגולות הטילו שם. פטקה היה אלוף ברשת. ולמרבה ההפתעה – עבד! לודה, בתדהמה, ראתה את תמרה אוספת ביצים, ומשם התרנגולות נעלמו מהגינה. חושבים שעכשיו הן יתפייסו? לודה! נו באמת. מה פתאום! עכשיו הפריע לה הריח מהמטבח של תמרה שמבשלים בו עד סוף החגים. כן, אתמול לא הפריע, היום כן! ומה אם אני לא אוכלת בשר, מה עם החוק נגד מנגלים שעבר בכנסת? – איפה את רואה מנגל? תנקי כבר את המשקפיים, חמודה! – ענתה תמרה. תמרה המנומסת כבר לא יכלה לספוג – לודה כבר עברה כל גבול. – אולי נשלח אותה לניסוי מדעי? – הציעה בעצב. – היא עוד תאכל אותי חיה! תמרה רזתה, הגוף נשבר – עצבים עושים את שלהם. – היא תיחנק! ואני לא אתן לזה לקרות! – הבטיח פטקה. – יש לי רעיון טוב יותר! כעבור כמה ימים, בבוקר, שמעה תמרה שיר: – תמרה, תמרה – בואי החוצה! פטקה עמד מול הדלת, עם חיוך – חזר עם הטוסטוס הישן והמתוקן. – את יודעת למה הייתי מדוכא? – סיפר פטר יפים, – כי האופנועון שלי לא עבד! יאללה – נוסעים, יפה שלי, נזכר בימי הנעורים! והיא קפצה עליו! הרי הזקנה בוטלה רשמית – כולם גימלאים עם פלפל! והיא נסעה איתו, ממש וגם “במובן הרחב” – לחיים חדשים. לא עבר זמן רב והוא הציע לה נישואין – ותמרה עברה לגור בביתו. ולודה נשארה לבד: שמנה, ממורמרת, ו…קנאית בלי קהל. עכשיו כל הרעל נשאר אצלה. אז תזהרי, תמרה, ואל תצאי מהבית! ככה זה כאן, בשכונה – לא חיים, סיפור. ומה חשבתם, שיהיה שקט בכפר? סתם טרחנו עם השירותים בחוץ…

Life Lessons