השיעור שחמותי לא תשכח ליום האישה: איך לימדתי את חמותי על גבולות פרטיות אצלנו בבית – ומה קרה כשעשיתי לה “ביקור הפתעה” אצלם רגע לפני 8 במרץ, כולל קרפ חוגג במטבח, ויכוח חריף על מגבות ותחתונים, וקצת דיפלומטיה ישראלית נוטפת הומור (עם מתנות ומסרים על הדרך)

Life Lessons

8 במרץ איך לימדתי את חמותי לקח

יומן, יום רביעי, 8 במרץ

“תקשיבי, נועה, זה לא ייתכן!”

ככה פתחתי את הבוקר מול אשתי, אחרי שהיא שוב סיפרה לי שאמא שלה לא מתכוונת להפסיק לפרוץ אלינו הביתה מתי שבא לה, כאילו הבית שלנו זה סניף משפחתי של רשת חנויות. “אם בהתחלה של החיים המשותפים שלנו אמא שלך ככה מדחפת את עצמה, מה יהיה כשהיו לנו ילדים? היא פשוט תתנחל אצלנו בסלון”, אמרתי לה בכעס.

“כבר אי אפשר להמשיך ככה! אם תמרה לא מבינה עם מילים, מחר אני מזמין מנעולן ומחליף את כל המנעולים לדירה!” לא הצלחתי להחזיק את עצמי.

נועה ניסתה להרגיע אותי, “אבל רן, אמא שלי היא גם לא זרה בשבילי. מתישהו היא תמיד תשיג שוב מפתח. בכל פעם תחליף צילינדר? וגם, אם היא תגלה תיעלב. חייבים למצוא דרך עדינה לגרום לה להבין לבד, שזה לא בסדר!”

“נועלה, כשאת מבקשת עדינות ומצד שני אמא שלך חוצה קווים, צריך פתרון יצירתי!” עניתי.

“מה אתה מתכנן?” היא כבר הסתכלה עליי בפליאה.

“אם אצל תמרה יש מפתח לדירה שלנו, אצלך יש מפתח לדירה של ההורים שלך, לא?”

שבת בבוקר. יורם ותמרה קמו מוקדם כדי להספיק לשוק העירוני החדש ברחוב יפו, לכבוד יום האישה מבצעים מיוחדים על ירקות טריים ומטעמים ביתיים, חצי מחיר מהסופר. בירושלים כולם יודעים: כדי לחסוך כמה שקלים קמים השכם, גם אם כבר עברת את ה-60.

“תראה, יורם, איזה נתח פילה הבאתי! והקרפיונים עוד שוחים בשקית! אחד אני אטגן הבוקר, והשני אקח לנועה, אולי תכין בערב. אני יכולה רק לדמיין את הפרצוף של רניק כשה’קרפוש’ שלנו יעשה רעש אצלם בבית,” חייכה תמרה לעצמה.

“מוטב שתני לילדים שלנו לחיות בשקט,” נאנח יורם, “הגיע הזמן שתפסיקי לרגל אחרי הבת והחתן שלך. הם כבר בני 30!”

“אל תתחיל, יורם, רגע! אתה שומע מים זורמים? שכחת לסגור את הברז?” קפצה תמרה ברגע אחד לזירה, פתחה את דלת המקלחת מיד יצאה בריצה, בפנים הלבנות.

“אה! אלוהים אדירים! הוא ערום! שוטף את עצמו במקלחת שלי!” צרחה תמרה ורצה בכל הבית.

“מי, מי ערום שם? תדברי ברור!” קרא יורם, מהסס להיכנס.

“החתן שלנו, רן! מה הוא עושה אצלי בבית?!”

“מה אני עושה… מה אני עושה… אצלנו ברחוב המים עם חלודה! אחרי משמרת לילה באתי שטוף זיעה, לא נעים לישון ככה קפצתי לעשות מקלחת אצלכם, זהו,” עניתי, יוצא מהמקלחת בחלוק, כאילו אני אצלי.

“ושנייה, תמרה, לקראת 8 במרץ רוצה להגיד מילה לאשה. לא ראוי בשום בית לייבש כביסה שלמה של תחתונים על הרדיאטור והמתלה! אם זה היה של צעירה, אולי היה על מה להסתכל, אבל כאן… יורם, תדע לך, לא מקנא בך!” אמרתי בטון של בעל־הבית, נכנס למטבח ומדליק את מכונת הקפה זו החדשה שנועה ואני קנינו להם אחרי החתונה.

“מה זה העזות הזאת? כאן הבית שלי ואני אייבש את מה שאני רוצה, איפה שאני רוצה!” צעקה תמרה.

“ואגב, תמרה יקירתי, את הקפה שאת שותה את מנקה את המכונה? נראה שלא יותר נקי אצל חזירים במושב. חובה לנקות כל שבוע לפחות!” המשכתי להרצות.

“רן, כבר עובר את הגבול,” ניסה יורם לעצור אותי.

“גבול? תראה איזה בלאגן אצל אשתך במטבח ובכל הדירה כמו מחסן רכבים ישן! מה זה החוסר סדר הזה? אני במקומך, תמרה, הייתי עושה לך שנה בצבא, ללמד אותך משמעת!”

המשכתי למנות: “פתחתי מקרר השמנת פג תוקף, גבינה פתוחה, קוטג’ כמו שישן שבועיים! מי אוכל את זה?”

התחלתי להוציא את כל המאכלים לפח.

“וגם לשכוח קערה מלאה דייסה באמצע השולחן… תביני, תמרה, אין מדיח שיציל אותך מזה. אבל עם המדיח גמרנו!” באתי לפתוח, אך חמותי נעמדה בגופה הרחב וחסמה אותי.

“חלאס! עכשיו צא לי מהבית! או שאני מזמינה משטרה, ואתה תסביר להם למה פרצת לדירה! לא אכפת לי שאתה חתן שלי אתה תישב בכלא!”

יורם כבר חייך לעצמו כשהבין בדיוק מה עשיתי, ותמרה עדיין שוגה בזעם.

“כמו שצפיתי, תמרה! כל מה שאמרת לי החזירו אליך! כי זה בדיוק מה שאת עושה לנו, פורצת בלי להזמין ובלי אזהרה, מחטטת אצלנו ומבקרת כל פרט. ושוב אם תמשיכי, גם אני אפנה למשטרה, לא משנה שאת חמותי! אני מקווה שהבנת, שלא נצטרך להגיע לזה.”

כשהחלפתי את החלוק למכנסיים וחולצה כבר נעלתי נעליים בכניסה, לקראת היציאה.

“לכבוד יום האישה ולכבוד יורם השארתי לך, חתן יקר, בקבוק קוניאק טוב ולתמרה, יין איכותי ובושם חדש. נועה אמרה שאלו המועדפים עליכם,” חייכתי חיוך אמיתי וסגרתי בעדינות את דלת הדירה.

תמרה, עדיין רועדת, פתחה את הקוניאק, שפכה לעצמה שוט ושתתה בשקט, שוטפת את הגרון בקפה שהכינותי לה במכונה המבריקה.

“אה, תמרה, בסך הכל מדהים איך שהוא תכנן הכול ברגישות, ואיך השאיר מתנה ליום האישה. חריף אבל אפקטיבי, ואפילו יש לזה טעם טוב בסוף!” אמר יורם וחייך, מוציא גם שני כרטיסים לתיאטרון “קורות הרפתקן”.

מאותו יום תמרה לא הופיעה אצלנו פתאום ובלי סיבה, אבל גם לא נעלבה להיפך, העריכה את התעוזה והיצירתיות.

הגבולות האישיים נקבעו, הסדר שב לבית ואני סוף סוף יודע, כשאני חוזר ממשמרת לילה, אף אחת לא תחפש לי גרביים בין הסדינים. לפעמים לקח טוב עדיף מאלף מלים פעם אחת באמת הצלחתי ללמד את החמות על החיים.

Rate article
Add a comment

two + 20 =