הוא אמר לי שהילד צריך להישאר בבית החולים כך חזרו אלי כל הקרובים.
«למה קנית את הילדה הזאת בכלל?» קרא לי בעלי, מצביע על הקטנה במיטת הלידה. «הם אמרו לך מה האבחנה!».
איך אפשר להיות כל כך חסרבינה? אתה מבין למה אתה נוגע?
היא הייתה חכמה, למרות שהרבה חשבו אחרת לא רק האהוב שלי, יעקב, אלא גם כל המשפחה. אפילו אימה, נטע, וסבתה של הילדה, רחל כך היא קראה לבת צעקה:
«למה, אילת? תולידי עוד אחת! זה פצע! קחי את האובר עליך כדי שלא תיפול בזמן ההליכה, בתי!».
כולם אמרו שהילדה לא תחייה הרבה זמן.
אמת, הם אמרו. והציעו להשאיר אותה במחלקת נוירולוגיה זה היה לגמריותי. לא כל ההורים מצליחים להתמודד עם המכה הזאת. אם אפילו הורים משאירים תינוקות בריאים, אז חולה
הקטן אפילו לא בכתה שפתיה היו כחולות וקצות האצבעות תופעה רפואית שמכנים אקרגינוזיס. היא נולדה עם פגם לבבי ממוצע פגם בחלק הפנימי של הלב: ניתן לשרוד, אבל זה קשה. כך אמר הרופא. ואז אילת רצתה לקחת את הילדה הביתה בכל עניין של ילד, המילה האחרונה שייכת לאמא.
הנה כן התחיל המקרה. בעלי האוהב נזף כמעט מיד כשהבין שהיא לא מתכוונת להיפרד מהבת. הוא קרא לבסוף, שאם אשתי תהפוך דעת אולי יחזור, ואם היא עדיין רוצה לבנות איתו חיים צריך למהר. כך נראתה אהבה חזקה שלהם.
אבל אילת לא האשימה את הבעל לא כולם יכולים להקריב את עצמם, ובמקרה הזה היה צורך בעשייה כזו. לבסוף, הבעל הגיע עם הילדה, בלי זר פרחים או בלונים למה להתרגש?
הסבתות משתי הצדדים הצביעו מיד: השאירו במחלקה, זה לא בשבילנו. אתם עדיין טוענים שאין ילדים של זרים?
אילת נטעלה להבין את עמדות המשפחה והבעל, אבל קשה לה היה: אפילו זר קטן היה אפשרי? אף אחד לא תמך באמא הצעירה, חוץ מאחד המורה לשעבר, מישאל קורסטליב, שנאהב בילדותה.
הם כמעט לא מדברים לאחרונה יעקב היה נגד:
«אין חברות בין בני המין, אל תתן לי רשתות! אף פעם לא אשקול שהייתה ביניכם משהו!».
שניהם מישאל והיא נוורו. אבל אילת לעיתים קרובות נזכרה בחברו הטוב, אליאב, בן משפחה פשוט שלמה, שלא אהבה נטע.
«הנה אלחנן אחי האחראי, עובד במפעל אחרי הקולג׳, זה שם מרגישים את הטכנולוגיה», הוא היה מבצע.
מישאל היה מפעיל במפעל, מתכונן למכונות ובאמת אהב את העבודה.
«את יודעת, אילת», הוא קרא לה כך, מה שמכעיס את נטע «כפרי! קיבלתי העלאה! האם אמא תיתן לי להינשא?».
החבר האוהב ניב המוחשב חשב שהאם היא תתירה, אז הוא יהיה בעלה של אילת הקטנה. הוא חשב שהחברות של אילת עם יעקב תתפתח לאהבה, ולא הייתה לו שום ספק.
אבל אילת כבר אהבה את יעקב נער אינטלקטואלי ממעמד טוב, שאמא נטע קיבלה בברכה.
«זה מה שאני מבינה אין בושה להראות לחברות!».
הקשר עם יעקב היה חזק, והאמא האכזרית של אילת, נטע, ראתה בכך איום היא רצתה שליטה מוחלטת. היא ביקרה באילה:
«איך העזת? מאז אתה בוגד? אין לי יותר בת! אל תקרבי אלי עם השורש שלך!».
כתוצאה מכך, אילת הביאה את הילדה ממחלקה והייתה במצב של קתיה טיחומירובה, כמו בסרט על ירושלים ובדמעות. ההבדל היה שהילדה, לינור, סבלה מפגם חמור בחזה, והמעבר לחיים טובים היה כמעט בלתי אפשרי.
אילת לא חשבה שהכל יסתובב נגדיה הבעל, שתי האימאיות, והסבאים כולם נטעו למול הלב. המשפחה כולה תמכה בנטע:
«את נחשבת משוגעת? רוצה לחיות כקשת? החזירי אותה לפני שתתרגל! והקיבוץ יחזור!».
אמא של יעקב, וגם שאר האנשים, היו מרוצים מהבעל שלו. אבל אילת, שבסיבוב של בגידה ובדממה, לא רצתה שיניב יחזור.
היא עדיין אהבה את יעקב, אבל בפנים החל תהליך של פירוק האהבה. היה ברור שלא יתאפשר לה ולינור לחיות יחד.
הבעל עזב באותו היום, לקח את הבית (שקנה אילת), ואומר שהחפצים ייקחו אחר כך. אילת נשארה לבדה עם הצער והילדה החולה לא כך היא תכננה את העתיד והחדר הוורוד.
היא קראה למישאל, החבר היקר, למרות המרחק שביניהם: «האם זה היה לפני?».
בדיוק כשזה היה, מישאל חזר, והביא עמו רכב, חן, ושמחה. הוא קנה מצרכים לילד, והזיז את המיטה לחדר אחר כדי לשהות קרוב אליו.
אילת חוותה עייפות אדירה אחרי הלחץ העצום. היא חזרה למצב רגוע, והפכה לחזקה יותר. מישאל צעק, «אל תדאגי, אילת אני אטפל בה».
היא נרדה ממקומה, השינה במקום אחר במיטה, ומישאל החליף חיתול, בישל מרק במטבח וישן על יד הילדה.
היא חשה שלווה וביטחון שדבריה יהיו טובים. שלושה מהם אילת, מישאל ולינור התחילו לאט לאט להתקדם.
מישאל ביקר מדי יום, עזר במזומנים הטיפול בילדה היה יקר מאוד. במקביל, נחתה מטפלת ביתית למספר שעות ביום. בערב הוא הלך איתה לטייל ולרחוץ, כי אילת לא יכלה לבד.
חצי שנה לאחר מכן הגיע יעקב לאסוף חפצים:
«ידעתי שאתה מאחורי זה, אולי זה לא שלי. אל תתקשר לאמא שלי, אל תצפה למזונות!».
מישאל ניסה למנוע ממנו להיכנס:
«צא מהבית, מתכנת!».
היא הגישה תביעה על גירושין, אך לא הצליחה לברוח מתשלומי מזונות של האבא הביולוגי.
הזמן עבר, הטיפול לילדה הביא תוצאות היא החלה להפוך ורודה. ניתוח גדול נקבע, והיום אחרי היום מישאל היה לצידה.
היא ביקשה ממישאל להישאר, לא מרק תודות, אלא משום שהיא חשה צורך אמיתי בו.
הניתוח עבר ללא סיבוכים, ולאחריו החל תהליך השיקום. כשהילדה הלכה לבית הספר, היא נכנסה לסטודיו של פולקלור והצליחה לשיר שירי עממיים, עם שמיעת קו מדויק.
באותה העת, לאמא של אילת היה בלוג משלה, שהקימה בעקבות מישאל, האוהב והבלתי נפרד.
«אילת, את חכמה! צלמי את לינור, כתבי פוסטים, תדעי לפרסם בקביעות».
זה נפוץ אנשים אהבו לעקוב אחרי חייהם הפשוטים של הילדה המתאוששת והתחביבים שלה. לינור זכתה בתחרויות, ואילת פרסמה גם קטעי וידאו של השירה.
הקשר עם נטע נשאר קפאון היא לא סלחה לילדה על חוסר הצייתנות, ולא הייתה לה עניין בתינוק החולה או הבריא.
הסבתא נטע צלצלה אחרי הזכייה,
«אילת, הילדה נראית כמו סאשן שלי אותו פנים! אנחנו נדהמים!».
ואז נתקשר יעקב:
«סליחה, התפשטתי, עכשיו אני רואה שהייתי טועה. אולי ניפגש שלושה אני, אתה ולינור?».
היא ענתה שכדאי לשאול גם את לינור אם היא רוצה לפגוש את הדוד הזר. לינור, בת 13, ידע שיש לה שני אבות, וכתבה:
«למה? אני לא מכירה אותו, אמא! מה נדבר?».
כך סגו: «הסיבוב של בוגני חלה, אל תשתוללו!».
בבוקר הבא, נטע חזרה להתקשר, מדברת על מראה חיצוני, על ילדה יפה וקול רך שמקבל פרסים, לא מבישה להראות לחברות.
אילת, שהייתה רגישה, לא סלחתה לנטע שמבקשת לראות את נכדתה. היא רצתה לגדל את הילדה בעצמה היא חשה סיפוק עמוק בלהיות האמא האמיתית. מישאל הפך לאב חם, ולחיים של אילת ולינור היה ערך רב.
אחר כך כולם לקחו ידיים והלכו לכל מקום ליער, לשוק, למרק ריבת תות ולא כולם קיבלו את זה בחום. היה קשה, היה צודק, והכול נגע באב ובלדה של אילת ונטע.
