הרהור יפהפה… פשוט אין מילים
הייתה פעם אישה אחת, ורחל קראו לה, שבינה לבין בעלה, דוד, לא שרר שלום בית כבר מזמן. פתאום, ליבה עשה לה חפץ, והיא כמעט הלכה לעולמה. בדיוק כשהכול החשיך, הופיע מלאך לא, לא גבריאל מעפולה, אלא קצת יותר זוהר ואמר לה: “רחל, עשית כאן מעשים טובים ורעים, אבל טרם הגיעה שעתך לעלות למרומים. רוצה לחזור לעוד כמה ימים? תנסי לאזן את המאזניים של המעשים. קדימה, חושבת שתרצי לתקן?” רחל הסכימה, כי מי יוותר על עוד הזדמנות לתקן טעויות?
חזרה רחל לביתם הקטן בנתניה, אל דוד, שנראה כאילו אפילו הדגים במקרר מדברים איתה יותר ממנו. שניהם כבר מזמן הפסיקו לדבר באמת, ואווירת הפיצוץ נמשכה. רחל חשבה לעצמה:
אולי הגיע הזמן לשים לזה סוף. הנה הוא שוב ישן על הספה, שומע רדיו ושוקע בעצבות, כבר ממזמן לא בישלתי לו חביתה, ועכשיו הוא עומד ומגהץ חולצה לעבודה… אעשה לו הפתעה קטנה, איזה מיני־שלום בית בנגיעות.
כשהלך דוד לעמל יומו, רחל הפשילה שרוולים והחלה לכבס ולגהץ כל בגד בארון שלו, הכינה לו קציצות כמו שאמא שלו הייתה עושה עם חומוס ופטרוזיליה, סידרה פרחים מהגינה ועמדה נרות על השולחן, ושמה פתק קטן על הספה:
“נראה לי שיהיה לך יותר נוח לישון במיטה שהייתה שלנו. זו המיטה שבה, מאהבה, נולדו הילדים שלנו. המיטה שבאלפי לילות חיבקנו בה אחד את השנייה, חיפשנו נחמה ומצאנו קירבה. אותה האהבה מחכה לנו שם, מחכה שנחזור. אם תוכל לסלוח לי על כל הפשלות בוא אליי הלילה.”
שלך, רחל
כשהוסיפה את השורה “אם תוכל לסלוח על כל הפשלות שלי”, עצרה ושאלה את עצמה:
נו באמת, השתגעתי? לסלוח אני צריכה? הוא זה שחזר הביתה עצבני כשהפסיד את העבודה במפעל בטירת כרמל ולא מצא משהו חדש. אני גמרתי את החסכונות, הסתדרתי עם כל החשבונות ונאלצתי להכיל את העצבים שלו. ואחרי זה טיפה ערק, יושב שעות על הכורסה, שותק לילדים שרק רצו לשחק, צועק עליי כי הצעתי שנדבר. הוא הרס לנו את הכול… ואני אמורה לבקש סליחה?
קרעה את המכתב מכעס, ואז שמעה שוב קול מלאך:
רחל, עוד כמה מעשים טובים, ואת נוגעת בגן עדן. אם לא המעלית לשם לא תעצור בקומה שלך.
חשבה לעצמה:
שווה לתת צ’אנס?
כתבה מחדש את המכתב, הפעם עם יותר חמימות:
“לא הבנתי כלום אז. לא ראיתי אותך דואג כשפיטרו אותך אחרי שנים של שגרה. בטח פחדת נורא. זוכרת איך חלמת מה נעשה בפנסיה יכלתי לעזור לחלום איתך, לא לדחוף אותך למונית שכל כך לא רצית לנהוג בה.
אני עוד זוכרת ערב שבו קרעתי את מכתבי האהבה שלך ושרפתי את הציורים שלך. הרגיז אותי שאתה מסתגר וכותב לי שירים, מוציא כסף על מכחולים וצבעים. הייתי צריכה לעזור לך למכור את הציורים באמת היו יפים. גם אני הרי פחדתי, וגם אני הרגשתי בטוחה רק כשעבדת במפעל. החמצתי את הכאב שלך.
סלח לי, דוד אהובי, מבטיחה שמעכשיו הכול ישתנה. אני אוהבת אותך.”
שלך, רחל
כשחזר דוד מהעבודה, מיד הרגיש שמשהו השתנה. ריח של קציצות חמימות, נרות דולקים, המנגינה האהובה על הרדיו, ופתק על הספה.
רחל יצאה מהמטבח עם מגש ביד וראתה את דוד, בוכה כמו ילד קטן. היא הניחה את האוכל וחיבקה אותו. לא היו צריכים לדבר. הם פשוט בכו יחד. הוא הרים אותה כן, אפילו בגיל הזה ולקח אותה למיטה. הם אהבו כמו בליל הראשון, עם אותה אש.
אחר־כך אכלו ארוחת ערב וצחקו, נזכרים בבדיחות מהילדות של הילדים שלהם, איך שגל שבר את הסיר כשהיה בן שלוש ואת השבת ההיא שסיון התעקשה להבעיר מנגל באמצע הסלון.
אחרי ששטפה כלים, ראתה דרך החלון את המלאך מהגן. רצה אליו, דומעת:
מלאך יקר, תן לי עוד קצת זמן. אני רוצה לעזור לדוד לחזור לצייר, לשקם את מה שהרסתי. אני מבטיחה בקרוב יהיה שמח, ואז אלך איתך לאן שצריך.
המלאך חייך:
רחל, אין לי לאן לקחת אותך. את כבר הלכת לגן עדן בעצמך. רק תזכרי, הגיהנום שהיית בו הוא לפעמים רק בלב שלנו, וגן עדן הרבה יותר קרוב ממה שנדמה.
ואז שמעה את דוד קורא מהבית:
רחל! קר, בואי לישון. מחר יום חדש.
וחשבה לעצמה:
אוי, ברוך השם, מחר באמת יום חדש!
להרהור:
אתה, שתמיד מתלונן על מה שלא מקבל בחנת פעם מה כן נתת לאחרים?
אתה, שכואב לו שקלת פעם כמה כאב אתה יוצר?
אתה, שבטוח שהאחר לא מבין כלום בדקת את עצמך?
אתה, שממהר לנזוף באחר על טעויות מכיר את של עצמך?
אתה, שמתפאר שהוא חבר אמיתי אתה אמיתי קודם כל עם עצמך?
אתה, שתמיד חסר לך האם ספרת כמה יש לך?
אתה, שמבקר כל הזמן את העולם עשית משהו כדי לשנות אותו?
אתה, שחולם על גן עדן איזו פינה של גיהנום עזרת לכבות כאן?
אתה, שטוען שהוא עניו באמת מתכוון לזה?
אתה, שמבקר את הרע הפצת קצת טוב?
אתה, שמתלונן על אדישות נתת אהבה בעצמך?
אתה, שחושש מעוני ניצלת כמו שצריך את מה שיש?
אתה, שכואבים לו הקוצים ניסית לשתול שושנים?
אתה, שחושש מהחושך הדלקת אורות עבור אחרים?
אתה, שאכפת לו רק מעצמו טרחת גם על קרובים?
אתה, שמרגיש קטן ניסית להתפתח?
אתה, שחושש מבדידות נתת למישהו את נוכחותך?
אתה, שפוחד ממחלה דואג לבריאותך?
אתה, שרוצה שלום האם נלחמת על פיוס?
