היי, יש לי סיפור משוגע לספר לך, כאילו סיפור של סרט, אבל הוא קרה פה בישראל.
זה מתחיל עם אילה, הבת בת ה18, והיא עומדת על סף קבלת החלטות גדולות. אמא לידיה מנסה להניח לה לחשוב פעמיים: ילדה, תחשבי, הוא כבר מבוגר, יותר ממך בחצי! מה אתה רואה בזה? בבקשה תבטלי את החתונה, עד שתביני כמה טעות עשית”.
בזמן שההורים מתלבטים, אילה גדלה מילדייה המתעתע למישהי אלגנטית ויפהפיה. הוא היום חוגגת את יום הולדתה בת שמונהעשר, ובסוף הערב מגיע שליח עם זר פרחים מפואר ושקיות קניות. כשאמא ושבאבא שואלים: מי האיש המפנק?, אילה מקפיצה בחיוך ונותנת תשובה קלה: וואלה, מה כבר, זה בחור צעיר כל השאר אחרי. הם מחליטים לא ללחוץ עליה ולא היה זה חכם.
כמה שבועות אחרי המסיבה, ארוחה של ערב מתפתחת למחלוקת קלה. אילה מודיעה בגאווה: אני מתחתנת!. ההורים נדהמים, אבל הם רוצים רק לראות אותה שמחה ולכן מבטיחים לתמוך בה, למרות שהחדשות באו פתאום. אחרי כמה דקות, אילה מציגה את החתןעתידי לא בחור שלישי, אלא אדם בן 38, כמעט בגיל של ההורים: אדר, יזם מצליח מתלאביב.
האווירה בחדר האורחים נחשפת למשהו כבד. לידיה, שמתחזקת בחיוך מקולקל, פונה לבתה: ילדה, אנחנו שמחים בשבילך, אבל זה באמת האיש שאת רוצה?. אילה לוקחת את אדר בידו ואומרת: אמא, אבא, זה אדר, החתן שלי. אנחנו מאוהבים כבר שנה ואני בטוחה. האב, אברהם, שמתחיל להבין שהגיל שלהם כמעט זהה לשלה, משחרר כעס: אדר, אני בן 38, אתה יותר ממני בחמישים שנים מהאישה שלנו. אדר, בטון בטוח, משיב: גיל הוא רק מספר, כשמדובר ברגשות אמיתיים. אנחנו חולקים את אותו ראייה לחיים ותוכניות.
לידיה מתערבת שוב: תכניות? אילה, את רק הפכת למבוגרת, איך זה אפשרי? תספרי לי איך זה התחיל כשאת הייתה בת שבעעשרה. אילה מתעכבת, אך קובעת: אני לא מתכוונת לדון מתי התחלנו. החלטנו להתחתן וזה לא פתור לדיון.
אברהם נושם עמוק ומגרש: אדר, חשבת על כך שבעוד עשרים שנה, כאשר אילה תהיה בת 38, אתה כבר תהיה בן 58? מה יקרה עם הילדים? מי יוכל לתמוך במשפחה?. אדר מחייך: אני כלכלית חזק. יש לי משאבים לדאוג לילדים ולנו. נתרכז באושר שלנו כאן ועכשיו.
לידיה מנסה לשכנע ברוך: אולי כדאי לחכות קצת, לבדוק את ההרגשות? למה למה למה למה עכשיו?. אילה משיבה בחוזק: אבא, אני לא רוצה לחכות, אני אוהבת אותך ואני רוצה את אדר. אם אתם לא מקבלים, מצטערת מאוד.
אברהם קופח: זה לא רק מהירות, זה נראה כאילו ניצלת את תמימות הילדות של בתנו. היא בת שמונהעשרה, היא לא רואה את כל הקשיים שיבואו בגיל 25. אדר לא מגביר קול והארק שלו רק מדלק את הקוצים: לא ניצלתי שום דבר, רק אהבתי בחורה בוגרת ובעלת שכל. אני רוצה להוכיח את אהבתי כל יום.
לידיה ניגשת לאברהם: וינה, תירגע. אין כאן צורך בתסריט דרמטי. אדר, זה פתאומי, אנחנו רק מודאגים מהעתיד של אילה, היא הילדה היחידה שלנו.
אדר משיב בחיוך קר: אחריות זה ברוך, אני מוכן לכך. אתם שוכחים שהאילה רוצה את זה בעצמה. האם הרצון לשמור עליה קרוב יותר הוא יותר חשוב משאוה של האישה לחיי נישואין?.
אברהם, שנקבץ, קם בפתאומיות ואומר: אולי אפנה למשטרה, אדר. הוא מבטא זאת בחשש, ופתאום האוירה מתנפחת. אילה מדליקה: אבא, אתה משוגע! איך אתה יכול להרוס לי את החיים?.
אדר נשאר רגוע: אדרי, אני מבין את הכעס שלכם, אבל אם תעשו צעד כזה, תאבדו את האמון של בתכם לנצח. אני מוכן לכל בדיקה, אין לי מה להסתיר. נחתן בעוד שלושה חודשים.
לאחר שהבהיר את כוונותיו, המתח קמץ במעט והפך למחשבה משותפת. לידיה ניגשת לאברהם ומנשקת את ידו: בבקשה, שבו. אנחנו צריכים זמן לעכל את זה ולהבין מה קורה.
אילה מחייכת לאמא: אמא, לא צריך משהו לקבל, רק ברכה. הכל אחר זה יעשה אדר.
אברהם אומר: נדבר עם אדר בפרטיות, בלי דמעות והפצצות. אני רוצה לדעת איך תתנהל אחרי החתונה. אילה עדיין בלימודים, אפילו לא סיימה שנה ראשונה.
אדר מאשר: מוכן לשיחה רצינית, ואני מחזיק בהחלטתי.
ההורים מבינים שהאיום לא יעזור, ופחדם מהפיצוץ גדול מהפער בגיל.
שבוע אחרי המון שיחות עומק, הם מרגישים קצת יותר שלווה. הם רואים שאדר באמת דואג לאילה ושיכול להבטיח לה חיים טובים. אדר מוזמן שוב לארוחת ערב.
לידיה מתחילה: אילה, אנחנו אוהבים אותך ורוצים שתהיי מאושרת. האבא מוסיף: מקווים שלא תצטערי על ההחלטה המהירה. אדר מקבל ברכה: ברוך הבא למשפחה, אם באמת אוהב את בתנו. אנחנו נעקוב אחרי.
אילה חובקת את ההורים חזק: תודה לכם! אני אוהבת אתכם! אנחנו נהיה שמחים, מבטיחה.
החתונה מתקיימת שלושה חודשים אחרי. לידיה ואברהם מביטים בחיוך אל הבת החדשה שלהם ומקווים שלה יהיה טוב.
הזוג צעיר כבר חצי שנה, וההורים לא מרגישים בעיות עם האורח. אדר נושא את איילה בכתפיים, ממלא את כל המשאלות שלה, משלם על הלימודים, קונה בגדים, אפילו רכב חדש. אילה מתהדרת במצב.
הבן הראשון נולד בדיוק ביום הולדתו של אדר. האבא של אילה לא יכול להחזיק מעמד מהשמחה, הוא בוכה על המשמרת. ההורים של אילה משנים את דעתם לגמרי רואים בו בן זוג אמין שמוכן לטפס הרים למען בתם.
שלושה שנים אחרי, נולד הילד השני. אילה סיימה את הלימודים וקיבלה תואר, אדר תומך ברצונה להיות אם ביתית ומספק את כל הצרכים. אברהם ואדר הפכו לחברים קרובים, למרות פער הגיל, ויש להם הרבה תחומי עניין משותפים.
זה הסיפור, משוגע וייחודי, של אילה, אדר והמשפחה המודרנית שלנו. ממש מרגש, לא?
