העיקר להתחתן בצורה מוצלחת. בעל עשיר הוא סימן לחיים שמחים.
תמר הייתה הבת היחידה של ההורים. אביה שמר עליה בקפדנות, אמא בפינוקים ובקביעות שחוזרות על עצמן:
תמר, העיקר שתתחתני טוב. גבר ממון זה המפתח לאושר, חיזקה אמא, ותמר חייכה והסכימה.
היכן הוא, אותו גבר הממון? באוניברסיטת תלמד הייתה שורה של בחורים נאים, ולפני כן נבנה קו משוים של נישואין מהמשפחה המפוארת של אביה.
אבל האב פיקח במרץ ללא טיולי לילה, ללא מסיבות סטודנטים, ללא סופי שבוע בטבע. הכל היה תחת שלטונו.
לאחר זמן קצר, המעודן של תמר מצא לעצמו תחביב אחר, יותר חופשי ומעניין ממנה.
אבל אז הגיע זמן הדיפלומה, והאהבות נדחו לרקע.
בהמשך התפתח קריירה בעזרת האב, והקמת בית תחת עזרתה של האמא.
האם ידעה מה היא עושה? בת אחת צריכה להתחתן טוב, ועכשיו גם נישא קיים בן דוד של חברה קרובה של המשפחה.
ילדה, תסתכלי על האיש הזה בחשבון. הוא מבוגר ממך וזה יתרון, לא חיסרון. למה לך בחור צעיר? תחשבי על זה. הוא, רפאל שלמה, איש רציני, בעל חברה משלו, וצריך חברה בעסק שלו, כך שלא תצטרכי לעבוד.
אבל הוא כבר נשוי, אמא! יש לו גם בת, והחובות!
אל תדאגי מזה. האישה שלפני הייתה לא ממולצת, והבת גרה בעיר אחרת כבר זמן רב זה לא בעיה.
ההיכרות התרחשה, והאב של תמר נשאר שקט, מכיוון שמאז שסיימה את הלימודים הוא אינו מתערב בענייני נשים. תנו להם לנהל את ענייניהם.
ופתאום תמר מצאה רפאל משיכה. פער של עשר שנים לא היה מחסום. במראה שלו, אחרי עשר שנים עוד יראה מרשים.
גבר נאה, מנומס, לבוש בחרוזים של מותגי על.
גם תמר הרשימה, והם נישאו.
אמא של תמר נאנחה בהקלה, ביצעה את תפקידה האימהי, והחלה לחיות לחברה שלה קניות, קפה, חופשות בחו”ל עם בעלה, בלי הילדה.
תמר, מצידה, קיבלה מודל חיי נישואין טוב לשם חיקוי. בעלה תמך ברצונותיה, ולכן היא חייה בנוח.
החובות הביתיות נכללו רק בהוראות של העובדת הביתית, שהייתה כבר טובה בעצמה.
יום אחד, ברק חזק קרא, ותמר לא הספיקה אפילו להתפלא. רפאל איבד את אשתו הקודמת מתרחיש בלתי צפוי, ותמר נאלצה ללא בקשה לקבל בתחיים.
זה היה סיטואציה חמקמקה. האם נותרה לה בעיה? היא הייתה במרחק של כמה חודשים לפני הלידה, ופתאום נכנסה לבית ילד קטן שהייתה צריכה להיות לו אמא שנייה, כפי שכינה רפאל.
לא הייתה לה ברירה. רפאל הציג זאת כעובדה, ובקשתו הייתה רק לנדב חסד.
הבת, בשם מרים, לא הייתה אשמה.
בקרוב, רפאל חזר הביתה עם בתו בת שלוש, בת מזוויעת ותיקת תיק ותרמיל ספרים. מרים הייתה בת שלוש, גבוהה, שקטה ולעתים אפילו דוממת, כך תמר תיארה.
מילים מיותרות לא נשמעו, הכל היה שקט, שקט צלול.
דבר אחד מרגיע היה שהיא נראתה בדיוק כמו אביה דומה לבןהחיים, ולא למישהי שנמשכה על ידי האישה הקודמת.
החיים בבית הגדול עם אב, אם משנית ועוזרת ניקיון היו קשים למרים. היא לא הייתה רגילה לזה.
כל ערב אחרי ארוחת הערב, היא ניגשה למטבח לשטוף כלים, לחפש את המטלית, ולנסות לגהץ בעצמה, ותמר חשה גירוד משם.
אבא של מרים היה עסוק בעסק, וביתו היה ריק ברגעים מאוחרים, ואין היה זמן להראות חיבה.
עם האישה המשנית, הוא היה נדיב, ומרים קיבלה חיבוקים ופתקיות של איך הולך בבית הספר?.
בכל זאת, תמר הרגישה שהזמן שלה מוגבל: לא יכלה לצאת מתי שרוצה, לזוז למקומות אהובים, לשמור על כושר, לנוח, לגרום למחשב לעבוד ולגלול ברשתות חברתיות.
לאחר ארוחת הערב, מרים הייתה שם, והאב ביקש שתמר תעזור לה במטלות הלימוד ובשיעורים.
תמר חשבה: למה לא לשלוח אותה למוסד חינוך טוב?. היא לא ציינה זאת במפורש, אלא הציעה בקבוצה המורחבת:
את מבינה, קשה לי לעקוב אחרי שיעוריה של מרים ולעזור לה. אני לא מורה. ובמקום זה צצו שלושות במבחנים. בבית הספר היא עושה את השיעורים כמו שצריך זה בשביל הטובה שלה.
רפאל כעס עד כדי כך שתמר התחרטה על ההצעה.
כך נמשך הזמן: יחסים חסרי לב, חוסר שביעות רצון, גירויים קלים
כעבור שנתיים, תמר ילדה ילד בשם דני. נפתחה השאלה על מטפלת, אבל מרים הייתה כמעט בת שתים עשרה, והציעה לדאוג לאח הקטן.
ואמת היא, משאית מטפלת לא הייתה אפשרות. מרים הסדירה הכל שיעורים, משחקים עם דני, והכל בוצע במקביל.
במקביל, עבודת המשאית הביתית נבנתה על ניני, שעובדת בת ששים, והחלה להתעייץ.
תמר קיבלה את המצב, הרכיבה על העזרה של מרים וניני, והקפידה על זמן לעצמה כדי לשמור על מראה החברה.
דני גדל, אהב את אחותו הגדולה, והיא חיבלה אותו.
כשהתבגרה מרים וסיימה תיכון, דני נכנס לכיתת א’ והאחריות על לימודיו חזרה על כתפיה של אחותו המבוגרת מבעודות.
היא נרשמה לאוניברסיטה, למדנה אנגלית והייתה מורה פרטית לדני.
לא מרגיש לך, חמודה, שכל הטיפול בבית ובבן נופל על מרים? שאל רפאל את אשתו, שכמעט ולא הייתה בבית אחרי הצהריים ולעיתים גם בערב.
היא חיברה לעצמה מעגל של חברים, תחומי חברה, פגישות קפה.
אז מה מציק לך, יקירי? הבת שלך מתמודדת מצוין, נינה רק עושה הצגה שהיא עובדת, מכינה אוכל, והחלק הזה מסתיים שם.
בדיוק, כך זה. השאר על מרים, נכון?
תמר נשארה שקטה.
כן, על מרים! אבל האם הילדה מתנגדת? חיי דני עם האם לעיתים קרובות כוללים סיבובים במוזיאון, הופעות לילדים, ביקורים בתערוכות האם זה לא מספיק?
כאשר מרים קיבלה תואר, אביה לקח אותה לעבודה בחברת המשפחה עסק שגדל מעבר לשוק המקומי, והיה צורך במתרגמת.
באותו מקום היא פגשה את יובל, בחור ערני ממחלקת מכירות.
האהבה פרחה בעיני האבא המופתע. הוא לא ציפה שהבת השקטה והפנימית תיכנס לרומן במקום העבודה, וזה גרם לו להיסחף ברגש ראשוני.
מרים הכרזה שהם מתכננים נישואין והשתדלה לדרוש זאת. האבא נאלץ להרפות.
תמר התעצבה כמעט כמו האב: איבדה את העוזרת, וניני הודיעה שהיא מתכננת לפרוש מבגידתה. הגיל. והבעל לא מיהר למצוא מחליף.
מרים הבעירה יוזמה:
אמא, אני אעסוק בביתי, אבוא אחת לשבוע, אסדר, אנגרתי, אשיף. זה כבר חלק מהשגרה שלי.
טוב, אבל יותר משבוע אחת, השיבה האמא בקנאתיות.
מרים עברה לגור עם בעלה לאחר חתונה מרשימה, והחלה לנהל את חיי המשפחה.
יובל הרגיש נוח יותר, ובתחילה דיבר על פתיחת עסק משלו. הוא עזב את עבודתו, התיישב מול מחשב, אך העסק לא הלך כמו שרצה.
החברחמתו, מתוסכל מההחלטה הלא מחושבת, סירב לעזור, אף על פי שהגדיל למרבה המזל את המשכורת של בתו.
מרים לא אהבה לבזבז על עצמה, היא הפקידה את הכסף בתקציב המשפחתי, ולפעמים העבירה סכום קטן לאח הקטן שכבר היה מבוגר.
דירת יובל הייתה במימון משכנתא, והוא אהב להתלבש יפה, לאכול בחוץ, לצאת לחופשות גם זאת היתה משימה.
מרים ניהלה משק בית, תקציב, ועזרה לאמא. כך נמשך חיי היוםיום.
לאחר זמן קצר, בריאותו של רפאל הידרדר והשותפים העסקיים הזרו משקיעים לחו”ל. העסק נפל, והחברה כמעט נלחמה על קיום.
רפאל, כשלהחלקת בריאותו, נאלץ למכור את החברה. מרים המשיכה לעבוד, והאב שכנע את הבעל החדש שלא לפטר אותה, אפילו שהתרגום הפך לפחות נדרש. משכורתה צונחה משמעותית.
הבעל נפל לתסכול, במיוחד אחרי הלוויות של חמותו. במקביל גם תמר עם דני נזקקו לתמיכה, ולכן מרים חזרה לגור איתם, משאירה את בעלה במחשבותיו:
או שתמצא עבודה ולתמוך במשפחה, או שנפרד! דרשה.
באותו רגע, מרים הרגישה תקווה.
ואז, פתאום, בעלה קרא:
איזה ילד, תתעוררי! הוא קרא בטירוף. אין עבודה, אין כסף. אביך פשלט והותיר אותך בלי כלום, אז איך נשארים?
מרים שתקה ממילה. היא חידשה את ענייני הגירושין מייד, ולא חיכתה לבחון מצפון של בעלה.
האהבה נעלמה כלפי אותו אדם שכזה. היא עברו לגור עם האמא והאח, תלמיד חכם עם אופי טוב, אך המצב הכלכלי היה קשה.
אבא הסתיר מעט חיסכון, אך הוא היה זהיר בבזבוזו. מרים השתמשה בו במידה.
החיים נמשכו. כשהילד נולד, נינה האמא המשנית הפתיעה, הפכה לבתסבתא צעירה, והקפיצה לתפקידה החדש באהבה.
כמעט שנה חלפה על כל האירועים.
תמר נישאה לאהובה והזיזה את דני אל ביתו.
מרים נשארה עם האמא המשנית, עבדה מרחוק כמתרגמת.
האמא המשנית עם בעלה החדש עזרו בקניות ובסופ”ש קיבלו את קטיה הקטנה מהילדה.
בכל סוף שבוע, דני היה מגיע אל מרים, קרא לה האחות הכי מדהימה בעולם והיא חיבבה אותו באותה הצורה.
מריה, תבנה לעצמך חיים, הוא אמר באדום על הפנים, רוצה שתפגש עם המורה לפיזיקה שלי? בחור מצוין, רוֹדֵף, רוֹדֵף.
מרים צחקה, הרימה את שערה, וענתה:
שלווה, יאללה!
החיים נמשכו בקצב רגיל, ללא משברים גדולים, וכל אחד מצא את האושר שלו.
גם מרים, שאהבה את המשפחה, חלמה בעמק שבו תמצא אהבה אמיתית משלה וכמעט מיד זה קרה.
