מה דעתכם על שיחות טלפון מוקדמות? ממש מוקדם בבוקר.
לאחרונה, גיסתו של בעלי התחילה להתקשר אליי בשעה חמש לפנות בוקר. גם הטלפון של בעלי לא היה על שקט, כי אחותו התקשרה אליו בדיוק באותו הזמן. בקושי הספקתי לפקוח עיניים. החוצפה שלהם הייתה מדהימה.
כשעניתי לטלפון, שמעתי את המשפט הבא:
למה את עוד ישנה? אנחנו יוצאים לפני אחת עשרה לכמה עניינים חשובים. תשגיחו על הילדים. הם מחכים מתחת לבית שלכם.
עוד לפני שהספקנו להגיד מילה, הם סגרו את הטלפון.
בעלי ואני רק הסתכלנו זה על זו בהלם. למה הנכדים שלנו כאן בשעה כזאת, ולמה בדיוק אצלנו בשער?
בעלי התלבש במהירות ויצא. הכלבה שלנו נבחה בטירוף, אז היה ברור שמישהו נמצא שם.
ואכן, שלושה מהנכדים שלנו עמדו בשורה ליד השער. נשארתי פשוט המומה.
לקחנו את הילדים פנימה והתחלנו להתקשר להורים שלהם כדי להבין מה קורה. התשובה שקיבלנו הייתה:
אתם בכלל לא אוהבים את הנכדים? לא עוזרים להם עם כסף, לא מביאים מתנות. לפחות יהיו איתכם זמן. עכשיו אנחנו חייבים ללכת, יש לנו דברים דחופים. תוכלו לשפר קצת את המוניטין שלכם אצל הילדים.
בעלי ואני היינו בשוק. הילד הכי קטן עוד לא בן שנה, והם אפילו לא הביאו לו חיתולים או אוכל לתינוק.
מזל שבעיר שלנו תל אביב יש סופרמרקט שעובד כל הלילה. בעלי נסע לשם וקנה את כל מה שצריך בשביל הילדים. בכל זאת, צריך להאכיל אותם.
עברנו לילה לא קל איתם. הילדים השתוללו, לא רצו לישון, בכו. הבנו שזה לא ממש אשמתם, כי העירו אותם מוקדם כל כך.
ההורים שלהם באו לקחת אותם רק בשלוש אחר הצהריים, ורק כי התקשרנו אליהם שוב ושוב. הילדים של אחרים זו אחריות עצומה.
כמובן שהם גם האשימו אותנו שקנינו אוכל וחיתולים שלא מתאימים. בכל זאת, לקחו את כל הקניות הביתה.
עכשיו אין לנו מושג איך להגן על עצמנו בפעם הבאה. אנחנו חוששים להתעורר ולגלות שוב את הנכדים בכניסה בשעה חמש בבוקר. אני עדיין מפחדת מכל מה שקרה.
