חבריי הטובים, איתי ונעמה, גרים ממש קרוב לחוף. בקיץ שעבר, הזוג הזה הלך לברית שבה איתי היה אמור להיות הסנדק. אחרי הטקס בבית הכנסת, כנהוג אצלנו, הייתה מסיבה עם אוכל טוב וכמה ריקודים של דודות. שם הם פגשו את הסבים של התינוק. לאורך כל הערב, הסבים לא הפסיקו להתלהב שיש לנכד שלהם סנדק כזה נהדר. עיניהם פשוט הבריקו משמחה שמישהו כל-כך טוב כמו איתי נכנס להם למשפחה.
הדבר שהכי שימח אותם היה שנעמה ואיתי גרים ליד הים.
איזה סנדק מדהים! הסבתא לא יכלה להיות יותר מרוצה. ואתה גר ממש קרוב לים פשוט נהדר! סוף סוף יש מישהו באשקלון שאפשר לבקר בלי לשלם על צימר. משפחה תמיד מקבלת בחום, תמיד יש קפה ועוגה. איזה מזל איתי, באמת התברכנו איתך!
טוב, מי האמין שהסבתא של התינוק תהיה כל-כך רצינית בעניין הביקור. היא הופיעה עם סבא שבועיים אחרי המסיבה. אמנם אבא של התינוק, שלומי, התקשר לאיתי מראש ושאל אם אפשר שההורים שלו יבואו לכמה ימים. אחרי התייעצות קטנה בין איתי ולבינו לנעמה במטבח הוחלט לארח אותם. לא נעים ממש לסרב. וזה היה באמצע אוגוסט, איתי ונעמה היו בעבודה רוב היום והאורחים, מה לעשות, לא כל-כך הסתדר עם הלו”ז והלחץ. נעמה אפילו הייתה צריכה לקחת יום חופש מהעבודה כדי לדאוג לקליטה כמו שצריך.
הסבים הגיעו, נשארו כמה ימים, עשו שפכטל בפלאפל הקרוב, עשו כמה סיבובים בטיילת. בסוף, בחיוך והוקרה הם ארזו והלכו.
בעיקרון, אחרי החוויה הזו בדירת שני חדרים הצנועה שלהם באשקלון, נעמה החליטה שבפעם הבאה יהיה לא מנומס, אם פתאום יבוא להם לסדר לעצמם עוד חופשה בים. עם חברים ועם הסנדק הצעיר, הכל טוב ושמח. אבל הורים של חברים? כבר קצת כבד. במיוחד בעונה החמה, כשצריך לשמור שקל לשקל כדי שיישאר גם לחורף.
אחרי ששמעתי על כל הסיפור הזה, דבר אחד הפתיע אותי ממש: ההורים של החברים כבר עברו את גיל שישים, אנשים בשלבים מתקדמים של החיים, כבר גידלו ילדים ונכדים. מה היה פה? החליטו לנצל את המשפחה בשביל כמה ימים חינם קרוב לים?
מסתבר שכן, ואפילו הבטיחו שיחזרו בעתיד….
