המיליונר חזר הביתה אחרי שלושה חודשים שנעדר… והעיניים שלו התמלאו דמעות כשראה את בתו
המסע חזרה לתל אביב נמשך כמו נצח, והלב של מתן הלם בחזהו, לא מרשה לו לעצום עין אפילו לא לרגע. שלושה חודשים ארוכים. תשעים ימים של חוזים, פגישות ושיחות עם אנשי עסקים שהכפילו את הונו אך גנבו ממנו את היקר לו מכול, הזמן עם בתו.
ראשו לא עסק בעסקאות, ולא בחינמון הכלכלי שסיקר את הצלחותיו. ראשו היה נתון לשירה. הוא דמיין כיצד היא רצה אליו על ריצפת השיש המבהיקה, צוחקת בצדדים פתוחים. בשדה התעופה קנה לה דובון ענקי, רק כדי לראות את האור חוזר לעיניה.
“מר ירון, הגענו,” הודיע הנהג.
השערים התגלגלו הצידה. דממה כבדה עטפה את הבית: לא היה צחוק, לא צעצועים מושלכים. שירה לא שם.
הקירות הפנימיים הפכו קרים. תמונת המשפחה נעלמה מהקיר, ובמקומה תלויה תמונה עצומה של יערה.
“רות?” קרא בלחש.
העוזרת הופיעה עם עיניים אדומות מבכי, “היא בחוץ, אדון מתן.”
מתן הרגיש כיצד לבו שוקע. הוא התפרץ מחוץ לדלת הזכוכית והעולם שלו התמוטט.
בשמש היוקדת, באמצע הגינה, שירה גררה שקית אשפה שחורה, כמעט גדולה ממנה. ידיה רעדו, שמלתה מלוכלכת.
קרוב, יערה לוגמת קפה קר כמנותקת מהכל.
“שירה!”
הילדה צנחה על ברכיה. כשעיניה פגשו את עיני אביה, פחדה השתקף בהן. “אבא סליחה אני כבר מסיימת אל תכעס”
מתן חיבק אותה אל ליבו בידיים רועדות. “מה הם עשו לילדה שלי”
והתשובה שחילצה ממנו שירה, פערה תהום תחתיו. הוא עמד המום, פיו נפער.
להמשך קראו בכתבה בתגובה הראשונה .
המיליונר חזר הביתה אחרי שלושה חודשים שנעדר… והעיניים שלו התמלאו דמעות כשראה את בתו
שירה תפסה את שולי חולצתו כאילו פחדה שלא ישוב עוד לעולם. קולה הדק רעד.
“יערה אמרה שאני צריכה לעזור שילדים מפונקים לא ראויים להיות פה. אמרה שאם אעבוד יפה, אולי תתגאה בי”
למתן נחנקו המילים בגרון.
“לעבוד? ממתי ילדה צריכה להרוויח את אהבת אבא שלה?”
שירה השפילה עיניה.
“היא גם אמרה שאתה לא חוזר בגללי. שאני מכבידה. אז רציתי להיות טובה כדי שתחזור.”
הדברים האלו הכו במתן בעוצמה גדולה יותר מכל הפסד כספי. הוא הרים אותה בזרועותיו, כמו שהיה נוהג כשהייתה תינוקת.
“את כל החיים שלי, שירה. כלום, שמעת? שום דבר לא חשוב יותר ממך.”
המיליונר חזר הביתה אחרי שלושה חודשים שנעדר… והעיניים שלו התמלאו דמעות כשראה את בתו
הוא נכנס לבית במבט קשה כאבן. יערה נעמדה, מופתעת מהזעם השקט שבעיניו.
“תארזי את הדברים שלך. עכשיו.”
הקול שלו היה קר, מובנה וסופי. ואז פנה לרות: “היא לא דורכת פה יותר לעולם.”
באותו ערב ביטל מתן את כל הנסיעות שתכנן. יושב על מיטת שירה, הבין סוף סוף שהעושר האמיתי לא מסתתר באפסים בעו”ש אלא מחזיק אותו חזק בחיבוק.
