היי, שמע, זה סיפור של המשפחה שלנו. המילה האחרונה שלי, אז תקשיבי. את, אילה, תתגרמי כמה שתרצי על האבא.
אבל הנשמה שלו נחתמה, אין מה לשנות. אל תוויכי, אילה. אם תיסעי עם יוחאי זה קו הסוף. איתו כל החיים יהיו כמו מאחורי קיר של אבן, לא תשמעי שום דבר רע ממנו. הוא בחור טוב, מבין? אמר אברהם תורסקי, מנסה לחבק את בתו.
היא ידעה שלא הולכת נגד רצון האבא, אבל היא משכה את ידו, דמעות בעיניים וקראה: “אין לי כוח להסתכל על הפחד!”
אברהם הסתכל בעיניים הכחולות של אילה, עצמאית וחריפה. הוא לא היה מרשה לה להיות לא מרוצה, ולכן קבע בחומריות: “תבואי, אילה, תתפזרי!”
על שפת הנהר חיכה לה יוחאי. הלב שלה פעם שוב, הוא היה כל כך יפה, היא רצתה לבלות איתו כל החיים.
באותו רגע, היא הרגישה קנאה כלפי האבא, תחושה שלא חשבה שתהיה לה הוא היה העוגן שלה. שום תחנונים או ויכוחים לא יכלו לעזור.
מה קורה עם האבא? כועס או נמס? שאל יוחאי, מלווה את תנועות היד שלו במעלה השיער השחור שלו, מביט בה בעיניים כהות ובריסים ארוכים.
הוא… אמר שאין לנו עתיד יחד. הכול נופל על פניו, אי אפשר לשכנע אותו היא בכה במצב.
תנסי שוב! אם הוא לא מתאחד איתי, איך אני אוכל לשאת לו את הרצון? הבית והשטח שלנו יהיו שלנו, אבל הוא נחרץ יוחאי ניגן ברגז עם רגלו, והכה בטלה שחלפה על החוף.
תיזהרי, ברווזון! קראה אילה.
טוב, מצאתי על מה לחשוב אמר יוחאי. “הברווזון, נכון? אל תיגעי בו, הוא מתאושש.” ואז הלך איתה אל היער.
בדרך חזרה לבית היא פגשה במאיר. הוא ראה את אילה והפנים שלו האדימו.
הוא היה בחור קטן, עם פצעון על הלחיים, שיער חום עיניים תכולות בהירות שבאילת צחקה עליו כאילו הם “מתלבשות”. הוא היה שונה מיוחאי. למה האבא מתעקש? אילה נתקעה במילים קשות, עד שראתה את ברווזון בידי מאיר.
למה אתה כאן? חייכה.
אני הלכתי לשחייה בנהר, ראיתי ברווז על החוף, הרמתי אותו, הוא מצריח מצריחה. כנראה פגע ברגל. אראה לאבא, הוא יודע לרפא חיות אמר מאיר, והסתכל בעיניים של אילה.
הבינה שהברווזון שרד את המפגש הקודם עם יוחאי, והניחה לו יד על החזה לפני שהיא ממשיכה ללכת. היא הרגישה בושה שהאהוב שלה גרם לכאב למין הקטנה, והאדם שהיא שונאת מציל אותו. למה כך?
מאז הברווזון נצמד למאיר, הלך איתו בכפר, אף שינה על עריסה קרובה. הוא היה מצחיק, מתקרב אל האדמה ובודק שאף פעם לא נעלם הבעלים האהוב.
יש רועים, וזה ברווזן חוצב, טיפש ניסה יוחאי לקלף את מאיר. הוא לא שם לב לתגובתו ועבר הלאה.
יום החתונה נקבע למאיר ולאילה. היא בכה בלי הפסקה, יוחאי ניסה לשכנע אותה לברוח יחד, אבל היא, למרות אהבתה המטורפת, לא נכנעה. היא ראתה את פניו הקשות של האבא.
אז האבא לא יכניס אותה לביתו. האם לא הייתה לה קול? היא הייתה הבת היחידה, אם חלתה, שני האחים צעירים לא שרדו. היא הייתה הילדה היחידה.
במקדש, היא התבוננה במראה. האבא נרעד השמלה הלבנה מושלמת, השיער הזהוב…
הכי יפה באירוס! נשק את אילה אברהם תורסקי. ואז המשיך:
כועסת עליי, ילדה? מאחל לך מזל, זהב שלי! אחרי זה תודיעי לי תודה!
אף פעם! עשיתי מה שביקשת, אבל תודה לא, אבא חזרה אילה לצל החלון.
בחתונה יוחאי רקד עם קאתי. היא תמיד קיבלה קנאה מהאישה, ראתה איך יוחאי מביט בקאתי. טוב, אילה נישאה.
נשאר רק לצפות באהבה הישנה עם מישהו אחר אילה חיכתה למאיר, הוא לא שתה, והברווזון רודף אחריו.
איזה טיפש! חשבה בקנאה.
האם עזרה לה להסתפר? היא מביטה בדלת, ממתינה לראות את האיש הלא רצוי. הוא נכנס, עומד, מביט בשפתיה הסגרות, ואז מתפנה.
מה? את הולכת? מה אספר לאנשים? אם אני לא אהובה? קפצה אילה מהמיטה, רצה אל העבר.
הוא נעמד בדממה, הציץ בה, חבש שכמעה על כתפה.
אתה נאהב. ממש. יפה שלי, הכי. רק אם תבוא אליי, אני
זה לעולם לא יקרה! קראה בקול רם.
בבוקר פגשה יוחאי, ניסה לפתות אותה ביער בנשיקה.
מה אתה עושה? יצאת מהפינה? חזרה אילה בקול נוקב.
מה? יש לך בעל עכשיו. אפשרי שגם אני?
היא ברחה.
הזמן עבר, הזוג גרו בנפרד. מאיר היה תמיד עסוק. יום אחד, כשהלכו ליער לאסוף פטריות, אילה נחלפה רגל, ובעלו נשא אותה על הכתפיים. בערב הלכו על נדנדות מעל המים, והברווזון רודף אחרי.
הקנאה נעלמה. היא לא הבינה מה קורה לה. מאיר לא ניסה להתקרב יותר.
אחת הפעמים קרה אש בבית השכן. אילה קמה, רצה לשם, אנשים כבר נאספו. השכן עם שלושה ילדים, סחף ראשון בשם סאשко, היה בגולן.
אתה גיבור, העלית את כולם! חיבקה אותה האישה, ציפתה למאיר.
מאיר? איפה הוא? שאלה אילה, מרגישה שהכל קופא בפנים.
הוא בפנים, יש לנו כלב, גאלק, הוא נעלם. אמרתי לו לחפש, אבל הוא הלך שוב. הילדים צועקים, השכנה ניגשה במטלית.
פתאום קורס הגג, אילה צועקת ונפלה על הרצפה.
קמה כשידיים חיבקו אותה, פנים מלוכלכות, גבר מביט בה.
אתה? מה קרה? היא לחשה.
נפל מהחלון, מצאתי את גאלק מתחת למיטה, הוא אמר, והסתכל בחיוך על אילה.
פחדתי עליך. אני אוהב אותך! בכתה, נוגעת בכתפו.
תוך תשעה חודשים נולד לבם בנימין. מאיר ריפא פרות, סוסים, מציל חיות אפילו במצבים קשים. אנשים מכל רחבי הארץ באו אליו.
אילה אהבה את בעלה ולא יכלה להבין איך נעה לאהבה של יוחאי. הוא נישא לקאתי, שתייה, ריבים, והפך לנכים. אילה חשבה איך הייתה נופלת למקומה של קאתי, אם לא היה רצון האבא.
היא יצאה החוצה, ראתה את אברהם משחק עם בנימין הקטן.
אבא אבא, רציתי לומר תודה. על שלא נתת לי נישואין עם יוחאי. על שהבנת מה הכי טוב לי. תסלח לי חיבקה אותו.
אהה, הצעירות. הכל ברוח. אנחנו מבינים מה טוב, ואין לי אפשרות לתת את בתי ל… לא הייתי יכול. ידעתי שאת כועסת, אבל עברנו הלאה. תקבלו ברכה מהשמיים! חייך אברהם.
אילה חיה עד הזקנה, חוותה עם בעלה כל דבר יחד. הם קיבלו חמשה ילדים, הרבה נכדים. משפחה מאושרת. והפתגום “אין כוח למלאכה” קיבל משמעות אחרת.
שיהיה לכם אחלה, תכתבו לי בתגובות!
