המאהבת של בעלי הייתה פשוט מהממת. האמת, אם הייתי גבר, גם אני הייתי בוחרת אחת כזו. אתם יודעים, יש נשים כאלו שמכירות בערכן. הולכות בביטחון, מבט ישיר, אוזן קשבת. אף תנועה שלהן אינה מיותרת, הן לא צריכות לחשוף גם לא טפח כדי למשוך תשומת לב שקטות באצילות, זורמות, אף פעם לא נבהלות.
כן, גם אני הייתי בוחרת בה. כי היא ההפך הגמור ממני. ומה אני? תמיד ממהרת, נוזפת בילדים ובבעל, הכל נופל לי מהידיים, לא מספיקה כלום הלחץ בעבודה לא מרפה, המנהלת לא מרוצה. מסתובבת כל הזמן במכנסיים ובטי-שירט או סוודר. כי מי עכשיו יגהץ שמלה או חולצה מכופתרת? בכלל, שכחתי מתי בפעם האחרונה גיהצתי איזו בד רומנטית… תודה לאל, מייבש הכביסה המשוכלל עושה את הכל ואין באמת צורך בגיהוץ.
אבל המאהבת וואו. איזו גזרה, יציבה, רגליים, שיער, עיניים, פנים הנשימה נעצרת. ומאז שגיליתי, אפילו לא מסוגלת לנשום באמת. בעצם, גיליתי ראיתי במו עיניי. פעם אחת, לרגל העבודה, הגעתי לשכונה מרוחקת בירושלים, נכנסתי לקפה הראשון שראיתי לאכול משהו קטן. העבודה מאחורי, אני רעבה. בקפה המפוצץ הזה בקושי מצאתי שולחן פינתי, ומתיישבת, פותחת תפריט, מרימה עיניים לא, זה לא דמיון. ישר זיהיתי את בעלי אפילו רק מהגב. וראיתי גם אותה.
הוא החזיק את ידה בין ידיו, נשק לאצבעותיה. איכס, איזה קיטש דביק. ישר חשבתי, “האצבעות שלך מריחות יסמין…” מגוחך, אבל הבחורה פצצה. באמת.
התחושה בבת אחת הייתה מוזרה כמו אחרי כוויה: אתה רואה את הסימן, יודע שתכף זה יכאב, ותוך כדי, חי ברגע שלפני הכאב. נושף חזק על מקום האודם, מנסה לעכב את המוות. היה אמור לכאוב יותר, אבל היה ריק בפנים. כלום.
בעלי חזר הביתה בזמן, כמו תמיד. הוא תמיד היה רגוע, ענייני, במצב רוח טוב. זה אני שתמיד על הקצה, רצה להספיק, דוחפת. והוא סלע, סבלני, מרגיע, עם חוש הומור שנון.
והייתי צריכה אז את חוש ההומור שלו, שלי לא הספיק.
כל הערב גירד לי לשאול אותו בפנים חתומות: “נו, איך המאהבת שלך? ראיתי אתכם בקפה ‘תמר’, בחיי יפהפייה! מבינה אותך, הייתי בוחרת גם.” ולראות אותו מזיע ומסמיק ונאבק לא לאבד קור רוח.
והייתי ממשיכה “אז מה עכשיו? להכיר לילדים? שאוהבים אותה כמו אמא חדשה? אולי תספר לי אם אתם עוברים דירה, או תביא אותה אלינו?”
כלום לא שאלתי. הוא, כמנהגו, חיבק אותי במיטה, נישק ונרדם מיד.
“יכול להיות שעדיין אין ביניהם כלום פיזי,” העליתי בדעתי, מתכרבלת בחלק שלי במיטה, ודוממת צחקתי. כמה מוזר אני כבר מדברת לעצמי כמי שראתה את הבגידה מול העיניים, ועדיין משכנעת את כולם שזה בראש שלי.
אולי עוד לא היה ביניהם סקס שלב ראשון, רק מבטים ומילים. והוא מעולה יודע להסתיר, לא מרפה, שום קמט בגוף.
התהפכתי כל הלילה, חלומות צבעוניים ולא שלי מאהבת בשמלה אדומה.
בבוקר קמתי מטושטשת, גררתי את עצמי לאט, שלחתי את הילדים לבית הספר בלי הרבה דיבורים.
וכל הזמן בראש מה עושים? מה נשים עושות אחרי שנופלות על גבר בוגד? לבדוק בגוגל?
אפס תועלת. לי אין תשובות. פשוט להמשיך כרגיל?
אין לי ניסיון בזה וגם כך החיים ממשיכים. אותם הרגלים, אותו בעל שמגיע הביתה בזמן, בלי סימנים חשודים, אותם ילדים עם דרישות בלתי פוסקות, קפיצות לים בשבת. הכל אותו הדבר. אפילו הסקס פעמיים בשבוע בדרך כלל. לפעמים שלוש, אם להיות כנה.
אולי טעיתי? אולי דמיינתי?
לא טעיתי. התקשרתי אליו בצהריים לא ענה. התלבשתי, לקחתי מונית שוב לקפה הזה. תוך כדי הנסיעה המצאתי לנהג איזה סיפור עבודה. רואה את הרכב של בעלי. הוא והיא יוצאים, עולים עליו, ונוסעים.
חיוורתי, ביקשתי מים מהנהג, עשיתי הצגה של טלפון: “יאללה, נמאסתם לי עם החבילה הזאת, אני חוזרת לעבודה!”
אפילו היה לי חשוב מה יחשוב עלי הנהג…
הידיעה על בגידת בעל משנה הכל. להתגרש? אולי. ואיך ממשיכים? לספוג? בשביל מה?
נזכרתי איך לפני שנתיים, אצל זוג החברים שלנו, הייתה מאהבת. הוא הסתיר, התחמק, והיא עלתה עליו. היה בלגן, צעקות, הוכחות מהווטסאפ. הוא טען שפרצו לו, ששונאים זוממים עליו.
אז, בעלי אמר לי בביטחון: “אני לעולם לא אשקר אם יקרה לי. אמיץ מודה, אם אכפת מסיים. ואם לא לפחות דואג לאשתו ולילדים.”
וואלה, התגאיתי בו. ממש.
קל לדבר מבחוץ. כשזה קורה אצלך הלב והמילים עפים.
בסוף, יום אחד פשוט נכנסתי אליהם לקפה, ניגשתי לשולחן שלהם והתיישבתי מולם. המאהבת הרימה עיניים מופתעות. בעל קפא, אחר התחיל לזוז בחוסר שקט.
לא דיברו. לי זה היה משעשע. המאהבת ישר הבינה. אולי כבר ידעה קודם מי אני.
בעלי ניסה לגמגם משהו. עצרתי אותו ביד פתוחה. “זה לא מה שאני חושבת, נכון? תראו, זה לא כזה נדיר. כאלה חיים. עכשיו תדאגו בעצמכם, יש לנו ילדים, דירה, הורים מבוגרים תסתדרו.”
קמתי לאט ויצאתי. השמלה המגוהצת פתאום נראתה לי מתאימה. אולי צריך ללבוש שמלות יותר.
בערב חלמתי כל אחד בוחר את דרכו, ואני זכיתי להבין: לפעמים, גם כשאתה חושב שהתרסקת אתה קם, מזדקף, ופשוט ממשיך ללכת כי אין באמת דרך אחרת.
