יומן אישי 10 במאי
שמי אייל כהן, בן 40, רווק. לפני כמה שנים, כל הנשים דיברו עליי גבוה, נאה עם חשבון מוצק בבנק. כל אחת הייתה שמחה להכיר בחור כמוני. היום, חוץ מהכסף, נשאר ממני מעט: הגיל נתן את אותותיו, השיער מידלדל והבטן כבר לא כמו שהייתה. אני יודע את זה, ואולי בגלל זה התחלתי לחשוב ברצינות לראשונה בחיי על חתונה.
אבל יש בי ספק גדול אם באמת אצליח למצוא אישה שתסכים לנהל איתי חיים. האופי שלי בואו נגיד בעדינות לא פשוט. אומרים שאני קשוח, קפדן ולעיתים אפילו בוטה. והרי כולם סביבי יודעים לדבר על זה, והנשים ששומעות על כך מזהירות אחת את השנייה מראש שלא יתקרבו. הבנתי שהסיכויים שלי אינם מזהירים, אבל בפעם הראשונה סיפרתי לחברים מה מטריד אותי. קיבלתי מהם כמה עצות חכמות, שבסופו של דבר תוך כמה חודשים כבר הובילו אותי אל חופה וחופה.
ביום שלאחר החתונה עם נועה, אשתי הטרייה, הרגשתי שאני מוכרח להבהיר לה את התנאים שלי מהרגע הראשון:
את גרה בדירה שלי, וזה כבוד בשבילך. אני לא מתפשר על סדר וניקיון הכל תמיד במקום ומצוחצח.
מה הכוונה? שאלה נועה, חיוך קטן ומקסים על שפתיה.
אני אדגים פעם אחת, עניתי לה. את צריכה לדעת שאת יכולה לאבד את המזל הזה בכל רגע. אני אדם מאוד קפדן, וחשוב שתקבלי את זה. אה, ועוד משהו המגבות תמיד צריכות להיות תלויות יבש במקום שלהן, זה מה שחשוב לי: ניקיון. הבנת?
נועה הנהנה והמשיכה להקשיב, רגועה למדי. כשהגענו למטבח, פיניתי זמן להסביר לה בדיוק את הדרישות שלי.
כן, אייל, חייכה נועה. ומתי תגיע הערב?
למה זה חשוב?
רק רוצה לדעת כדי שאוכל להכין ארוחת ערב בזמן.
נו, כאשר אגיע, את לא תדעי, אבל הארוחה חייבת להיות מוכנה. ואני מזהיר: אם לא ימצא חן בעיניי מה שהכנת לא אתבייש לזרוק לפח ולהעניש אותך.
הבנתי, אהוב שלי. יהיה בסדר, ענתה נועה וחייכה שוב.
החיוך הזה לא עזב לי את הראש כל היום. באותו ערב, לפני שחזרתי הביתה, עצרתי במסעדה ברמת גן ואכלתי שם ארוחה משובחת. התכוונתי לבדוק את נועה להודיע לה שלא אטעם אפילו את מה שהכינה, לומר שזה מגעיל, ושאני לא אוכל מזה. התכוננתי לשבוע שלם ככה.
כשנכנסתי הביתה שקט מוחלט.
יש מישהו בבית? הגעתי, קראתי.
זו אני, ענתה נועה באדישות מהסלון. רק ראיתי טלוויזיה ונרדמתי.
ארוחת הערב מוכנה?
ארוחת ערב? אה, כן! בוא, נראה מה הכנתי.
כבר התכוננתי לומר לה את מה שתכננתי מראש, אבל נועה הקדימה אותי: שב לשולחן. הניחה בפניי צלחת עם דייסת קוואקר פושרת ובלי מלח, ואמרה: אז ככה הדייסה הזאת קרה ולא מתובלת. אם לא תסיים, זו תהיה רק בעיה שלך. אני אצא מהבית ולא תראה אותי שוב. טוב, האמת, תראה, אבל עם מישהו אחר. דרך אגב, שכחתי להגיד לך אני יודעת שאכלת במסעדה. בטח יהיה לך קשה לדחוף לפה תבשיל כזה על בטן מלאה.
נדהמתי. היא הסתכלה עליי ושאלה:
רוצה לשאול למה אני לפעמים קשה? פשוט תדע: זה מה שיקרה תמיד אם לא תענה לי בכנות. ועכשיו תאכל עד הסוף. ככל שתתחיל מהר יותר, כך תסיים מהר יותר.
נועה ידעה היטב מי זה אייל ומהן התכונות המיוחדות שלו. אבל היא לא נרתעה.
גברים לא נולדים עדינים ומתוקים, אלא הופכים לכאלה כשיש להם אישה שיודעת להעמיד גבולות, אמרה פעם, צדקה והיא. סיימתי את כל הדייסה במהירות.
בסוף היום, בלב שלם ידעתי מצאתי את מי שחיפשתי כל חיי. למדתי שלהקשיח עמדות ולבסס שליטה לא באמת מביאים אהבה דווקא חמלה וחוכמה כמו של נועה משנים אותך מבפנים.
