תקשיבי, הבן שלי והאישה הצעירה שלו גרים בדירה שכורה במרכז תל אביב, לא רחוק ממני בכלל. ביקשתי מהבן שלי מפתח נוסף לדירה שלהם, שיהיה לי במקרה הצורך בכל זאת, אף פעם אי אפשר לדעת מתי אצטרך לעזור או להגיע פתאום. עכשיו אני בחופשה, והצעירים עובדים כל היום.
אז אני הולכת לשם בבוקר כשנשארים לבד בדירה, מכינה להם קובה, שניצלים, גיבץ’, את כל המאכלים שהבן שלי הכי אוהב אוכל פשוט, מספק וטעים. ואחרי שאני מכינה, אני ישר נכנסת לנקות קצת בדירה. הכל קצת מבולגן שם, הכלים בכיור, בגדים מפוזרים. הכלה שלי, נועה, לא ממש אוהבת לנקות זה לא בול החיים שלה.
אז אני מסדרת, מנקה, דואגת שיהיה להם נעים כשיחזרו. כשסיימתי, המקרר מלא אוכל טרי, הסלון נראה כמו בית מלון, והבן שלי אוכל בתיאבון ונהנה. שיהיו בריאים ומאושרים, זה כל מה שאני רוצה. אבל תקשיבי, נועה תמיד קצת עצבנית כשאני באה, בקושי טועמת מהאוכל שלי אומרת שזה שמן מדי ולא בריא, שהיא מעדיפה אורז מלא וסלטים ירוקים.
בקיצור, היא תמיד מדליקה לי נורה אדומה שאולי הגיע הזמן שאלך כבר מעדיפה שאני לא אשאר יותר מדי. לפעמים זה מרגיש קצת מעיק, אבל מה לעשות אמא תמיד רוצה לעזור, לא?
