כשהוזמנתי לחתונה של קולגה, עבדתי בהוצאה לאור הזו קצת יותר מארבעה חודשים. כבר מהימים הראשונים הפכתי לחברה טובה של נטע, הבחורה המזמינה. את בן זוגה לא הכרתי לפני כן, אבל שמחתי לקבל את ההזמנה, במיוחד כי קניתי שמלה חדשה ורציתי להראות אותה. מעבר אליי, נטע הזמינה גם כמה עובדים נוספים מהמשרד, והגענו יחד לאירוע. באותו יום איחרנו מעט, ונכנסנו בשקט לאולם כשכל האורחים כבר יושבים סביב השולחנות.
היו יותר ממאה אורחים בחתונה, האולם היה מעוצב בקפידה, ואי אפשר היה להתעלם מהשפע על השולחנות. אבל לא זה מה שהרעיד את ליבי. כשראיתי את החתן, כמעט התעלפתי. התאהבתי בו ממבט ראשון! הגרוע מכל התחושה הייתה הדדית! כל הערב הלב שלי פעם בחוזקה, הלחיים שלי בערו, והראש שלי היה בעננים. לא הצלחתי לגעת באוכל או לשתות.
כדי לא להקשות על עצמי, עזבתי הביתה מוקדם. הנפש בערה בי, והרגשתי שאני חייבת להסתגר ולחשוב. למחרת, כשיצאתי מהמשרד, ראיתי אותו שוב. הוא עמד ליד הכניסה הראשית, מחכה לי. אשתו הטרייה, נטע, עדיין הייתה בחופשה ולא הגיעה לעבודה.
הוא ניגש אליי בלי לומר מילה, לקח אותי בידו והוביל אותי לרכב שלו. מיד אחרי שהתיישבנו, התחיל לנשק אותי, ולא היה לי כוח או רצון להתנגד. נישקנו ודיברנו במשך שעות. בסוף עלינו לדירה שלי ושם הכל קרה. הוא הבטיח שיתגרש ויתחתן איתי. וכך היה הוא חזר הביתה לשוחח עם נטע, אסף את החפצים שלו וחזר אליי. מעולם לא שאלתי אותו מה נאמר ביניהם.
תוך זמן קצר התחתנו וקנינו דירה משלנו. אנחנו כבר יותר משלוש שנים יחד. עזבתי את העבודה מיד, כי לא היה לי נעים להישאר. קשה לתאר כמה רינונים ושמועות היו סביבי. אשתו לשעבר של בעלי, נטע, היתה אהובה ומוכרת במשרד, ואילו אני הייתי חדשה. מובן שכולם הצטערו בשבילה. עד היום אינני יודעת מה שלומה, ואנחנו מעולם לא דיברנו עליהם.
החלטנו לפתוח דף חדש בחיים, והיום אני מרגישה כי מצאתי את האושר שלי. היו שטענו שנישואינו לא יאריכו ימים, אבל אנחנו ממשיכים לאהוב זה את זו, יום אחרי יום. מהחוויה הזו למדתי שבחיים צריך להילחם על האושר שלך, ולא לתת לפחד או לאשמה למנוע ממך לפרוח מחדש.
