הייתי בת עשרים ושתיים כשנשארתי לבדה, בלי בעל, עם תינוק קטן בשם דוד חזות בידיי. בני דוד היה אז רק בן שנתיים. בעלי, משה חזות, החליט לעזוב כי נמאס לו מהדאגות היומיומיות העבודה, ההוצאות עבור הבית והמשפחה, וכל זה לא התאים לו כלל.
מהֲ לו לכסף על משפחה, אם נעים יותר לבזבז על הנאותיך האישיות ועל המאהבת. לא משנה איזה מין בעל היה, לי דווקא היה קצת יותר קל לבד. ומרגע לכתו, הכול נשאר על כתפיי. שלחתי את דודי לגן הילדים, ואני התחלתי לעבוד בעצמי. אני זוכרת עד היום שהיו ימים בהם לא הרגשתי את רגליי מרוב עייפות, אך ביתי תמיד היה מסודר, האוכל היה מבושל, ודוד היה נקי ושבע.
כך חינכה אותי אמא שלי, והדורות שלנו היו חזקים ועמידים יותר. מודה שהפגנתי חולשה וריפיתי לעיתים את בני, על כך שהוא, בן עשרים ושבע כיום, אפילו תפוחי אדמה אינו יודע לטגן. אבל לא מזמן התחתן דודי, חשבתי שסוף סוף מצא לעצמו בת זוג ושעכשיו מישהי תדאג לו, ואני אוכל לעשות לי סוף סוף חיים, אולי למצוא תחביבים ולהתפנות לעבודה חדשה. בקיצור, קיוויתי לשקט ולמנוחה.
אבל דודי הודיע לי שהוא והאישה, עדי, יגורו תקופה אצלי. כמובן שלא שמחתי במיוחד, אבל קיבלתי אותם, חשבתי עדי תבשל לבעלי, תכבס, אולי תסדר, ואני אנהל אורך רוח עד שיוכלו לעבור. אבל לא כך היה. עדי הייתה טיפוס מיוחד. לא ניקתה אחריה מהשולחן, לא שטפה כלים, לא כיבסה לעצמה או לדוד, וגם לא טרחה לטאטא אפילו קלות בחדר פשוט לא עשתה דבר.
שלושה חודשים טיפלתי בשלושה אנשים. האם הייתי צריכה את זה? מה עשתה כלתי? כיוון שדוד החליט לפרנס, עדי לא עבדה בשום מקום. מהבוקר עד הערב, עד שדוד חזר מהעבודה, היא הסתובבה בתל אביב עם חברותיה או דיברה בטלפון. ואני? אני המשכתי לעבוד. כשחזרתי הביתה, הבית היה בלגן, הכול מפוזר, המקרר ריק, אין אוכל מוכן. ויצא שאני רצה למכולת, קונה מצרכים, מבשלת הכול ומנקה אחריהם.
לעדי לא הייתה טיפת בגרות. אפילו הצליחה להביא לי צלחת מהחדר שלה במהלך שטיפת הכלים צלחת שהייתה שם כמה ימים, שכחה ממנה, וכבר היו עליה זבובים וכל הקשקוש הזה. בפעם הבאה שהביאה שוב צלחת, אמרתי לה ישירות אילו הייתה לה מצפון, לפחות פעם אחת הייתה שוטפת כלים.
ומה אתם חושבים, התנצלה או עשתה משהו? לא, יום אחרי כן, במריבה גדולה, היא ודודי עזבו ושכרו דירה. דודי אף אמר לי שניסיתי להרוס לו את המשפחה. איך בדיוק כי אמרתי לכלתי שתשטוף כלים לפעמים? ברוך השם, עכשיו אני חיה בשקט ובסדר, ולא צריכה לנקות אחרי אף אחד. אני אומרת לכם הצעירים של היום, הם פשוט עצלים. לא יודעים כלום.
