הייתי בת 22 כאשר נשארתי לבד, בלי בעל, עם דניאל הקטן בזרועותיי. בני היה אז בן שנתיים בלבד. בעלי החליט לעזוב כי נמאס לו מהדאגות התמידיות הוא היה צריך לעבוד, להכניס שקל אחרי שקל ולפזר אותם על המשפחה.
וזה ממש לא מצא חן בעיניו. למה להשקיע במשפחה, הוא חשב, כשאפשר להוציא הכול על עצמך ועל החברה שלך מהצד? למרות מה שהיה, עבורי זה רק הפך את החיים שלי לקלים יותר. עם העזיבה שלו, פתאום הכול היה על הכתפיים שלי. רשמתי את דניאל לגן, ויצאתי בעצמי לעבוד. אני זוכרת שהיו ימים שלא הרגשתי את הרגליים מרוב עייפות, אבל הבית תמיד היה מסודר, ארוחות היו מוכנות, ודניאל היה שבע ונקי.
אמא שלי תמיד לימדה אותי שככה צריך להיות, ודורנו היה חזק וסבלני יותר. אני מודה, קצת פינקתי את בני בגיל 27 דניאל אפילו לא יודע לטגן תפוחי אדמה. אבל לא מזמן הוא התחתן, חשבתי שסוף סוף מצא אישה שתטפל בחספוס שלו, ואני אוכל סוף סוף להתפנות לתחביבים שלי, אולי למצוא עבודה חדשה, לחיות קצת בשקט. ואז דניאל הודיע לי שהוא ואשתו ירון מתכננים לגור אצלי תקופה. לא התאוששתי משמחה, אבל הסכמתי שיהיו אצל אימא, למה לא. חשבתי שאשתו תדאג לו תבשל, תכבס, ואני רק אצטרך לסבול קצת. אבל טעיתי לגמרי.
ירון הייתה דמות בלתי רגילה לא ניקתה אחריה מהשולחן, לא שטפה כלים, לא כיבסה בגדים שלה או של דניאל, אפילו לא טאטאה את החדר שום דבר. שלושה חודשים טיפלתי בשלושה אנשים. זה היה בכלל נחוץ לי? ומה עשתה כלתי? כי דניאל החליט לפרנס את המשפחה, ירון לא עבדה כלל. מהבוקר עד הערב או מסתובבת בתל אביב עם חברות או צמודה לטלפון. ואני? גם עבדתי. כשחזרתי, הבית הפוך, בלגן בכל מקום, המקרר ריק, שום ארוחה לא מוכנה. הייתי צריכה ללכת לסופר, לקנות אוכל, לבשל הכול, ולשטוף אחרי זה את הכלים. לירון לא היה שמץ של מודעות. היא אפילו הצליחה להביא לי צלחת מלוכלכת מהחדר שלה, לאחר ימים שבהם שכחה אותה הצלחת הייתה כבר עם יתושים וכל מיני. בפעם הבאה כשהביאה לי צלחת כזו, אמרתי לה שאם היה לה קצת מצפון, הייתה שוטפת כלים לפחות פעם אחת.
ומה לדעתכם קרה? האם התנצלה או עשתה משהו? לא. יום למחרת, בבלגן גדול, היא ודניאל עזבו את הבית ושכרו דירה. דניאל עוד אמר לי שניסיתי להרוס לו את המשפחה. על מה? על זה שאמרתי לכלתי לשטוף כלים לפעמים? טוב, תודה לאל, עכשיו אני חיה בשקט ובסדר, ואין לי צורך לנקות אחרי אף אחד. הצעירים של היום אני אומרת לכם לפעמים פשוט לא יודעים מה זה ערך ולקיחת אחריות. אבל למדתי דבר חשוב עקרת הבית לא צריכה לשכוח את עצמה; בסוף, זו האחריות שלנו לדאוג שתהיה לנו שלווה, גם אם כולם מתעקשים לשכוח מה זה לתת יד.
