הכול התחיל בערב רביעי, כשאבא שלי שלח הודעה בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית: ביום ראשון כולם מתייצבים בלי תירוצים.
שזה דחוף.
שזה משהו חשוב וכולנו חייבים להיות.
הראש שלי ישר דמיין את הגרוע מכל.
גם אחי ואחותי.
דיברנו בינינו וכולנו חשבנו ישר: בריאות, אבחנה, משהו מפחיד.
הוא אף פעם לא מבקש פגישות משפחתיות. אף פעם.
אפילו הדודה שלי, שגרה מחוץ לתל אביב, באה במיוחד. היא שכנעה את עצמה שזו פרידה או איזה רגע דרמטי.
כולנו הגענו בלב דופק, הגרון חנוק, הידיים רטובות מהתרגשות וחוסר שקט.
כשראינו אותו יושב בסלון עם מבט קודר, איש מאיתנו לא העז להוציא מילה.
אמא, שכבר מזמן נפרדה ממנו אבל בכל זאת הגיעה, הביטה בו בעיניים דואגות.
הוא פתח במילים:
עוברים עליי ימים לא פשוטים
החיים משתנים
לפעמים צריך לקבל החלטות אמיצות
הוא דיבר לאט, כאילו הוא עומד להודיע שאנחנו על סף אסון.
הגרון שלי התייבש.
כולנו הכנו את עצמנו לחדשות איומות.
ואז הוא פלט:
אני צריך עזרה כספית לתקופה.
נשארנו קפואים.
ואז הוא המשיך:
כדי להתחיל פרויקט עם בת הזוג שלי.
חשבנו שהוא מדבר על שותפה לעסקים.
עד שהוא שם את זה על השולחן, בלי רמז של בושה:
עם החברה שלי.
בחורה שהכיר רק לפני חצי שנה.
כמעט בגיל שלי.
נשאב לי האוויר מהריאות.
אחותי בלעה רוק יבש.
אמא שלי קפאה במקום.
כל הפחדים ממחלות ומדרמות התאדו.
נשארה רק תערובת של זעם וגועל.
אבא המשיך: הבחורה חולמת, הוא רוצה לעזור לה, צריך כסף לפתוח בית קפה קטן.
ושהוא תמיד היה שם בשבילנו אז עכשיו הוא מצפה שנהיה שם בשבילו.
הרגשתי כעס עולה בי.
עצום.
כי הוא אף פעם לא היה שם עבורנו כמו שהוא מצייר.
מעולם לא שילם מזונות בזמן.
לא טרח לבוא לאירועי בית ספר.
לא שאל אם יש לנו אוכל בבית.
אבל עכשיו פתאום הוא רוצה שנשלם לו על התדמית מול החברה הצעירה.
אחי אמר לו שאם הוא רוצה להרשים בחורה צעירה שיילך לעבוד יותר.
שזה לא עניין שלנו לממן לו את הפנטזיות.
אבא נעלב.
אמר שזה לא פינוק זו אהבה אמיתית.
אחותי כמעט התפוצצה מצחוק.
אני שתקתי, כי ידעתי שאם אתחיל לדבר אגיד דברים שאצטער עליהם.
הוא התעקש: הוא מבקש הלוואה משפחתית, לא מוכן לחתום על ניירות לא רוצה להרוס את האמון.
בסוף אף אחד לא הסכים.
הוא קם בזעם, צעק שאנחנו כפויי טובה, שלא יודעים לתמוך שככה משפחות מתפרקות.
אמא רק ענתה בשקט:
משפחות מתפרקות כשמישהו שוכח מה זה להיות הורה.
הוא טרק את הדלת ויצא.
החברה שלו אפילו שלחה לי הודעה בוואטסאפ:
לא ידעתי מה זאת אהבה, עד שפגשתי אותו.
אפשר להאמין?
אפילו לא טרחתי לענות לה.
מאותו יום, הוא ניתק קשר.
חסם את האחים שלי.
לי שלח הודעה נפרדת: ציפיתי ממך ליותר.
אני לא יודעת אם פעלתי נכון או לא.
אבל דבר אחד ברור לי:
אם הוא רוצה להרשים את החברה הצעירה
שיעשה את זה מהכסף שלו, לא מהשלנו.
