היו לנו תקוות גדולות שאמא שלי תפרוש ותעבור לקיבוץ, ותשאיר לי ולבעלי את הדירה שלה בת שלושה חדרים!
אני רוצה לספר לכם על השכנה שלי, דבורה. כיום היא בת 68. היא גרה לבדה בדירתה השלושה חדרים. לא מזמן, דבורה החליטה להשכיר את הדירה שלה ויצאה לטיול ארוך.
הבת שלה, ים, פנתה אליי והתלוננה:
מה אמא שלי עושה בכלל? כל כך התאכזבתי ממנה! עכשיו חמותי רק צועקת שכשאהיה זקנה גם אני אתחרפן. היא אומרת שתפוח לא נופל רחוק מהעץ. בדיוק עכשיו אני ובעלי לקחנו הלוואה כדי לקנות מכונית! אנחנו מפגרים כבר חודשיים בתשלומים. סמכנו על אמא שתחזיק לנו אצבעות, שתעזור! אבל אמא איכזבה אותנו: השכירה את הדירה שלה ויצאה לטייל בארץ!
הבטתי בים בתמיהה: למה בעצם אמא שלה צריכה לשלם להם את המשכנתה על האוטו? וים המשיכה:
חמותי כועסת שאנחנו גרים אצלה, ואמא שלי בכלל השכירה את הדירה שלה!
ברור לי שים מחפשת אצלי קצת אמפתיה, אבל אני חושבת שדבורה עשתה את הדבר הנכון. כל אדם זכאי לחיות איך שהוא רוצה. מדוע אנשים חושבים שאישה שיוצאת לפנסיה צריכה להקדיש את כל חייה לילדים ולנכדים שלה? זה פשוט לא צודק! שאלתי את ים:
למה את לא סומכת על עצמך ועל בעלך? למה לא השקעתם ב-15 שנות הנישואים בדירה משלכם? אולי אז חמותך לא הייתה טוענת כלפיך טענות כאלה.
ים ענתה:
כל התקווה שלנו הייתה שאמא שלי, כשהיא תצא לפנסיה, תעבור לאיזה קיבוץ, ואני ובעלי נקבל ממנה את הדירה הגדולה שלה.
והחלטתי קצת להתלוצץ ואמרתי:
ומה אם דבורה פתאום תתחתן שוב? הייתה לה חברה שטסה לחופשה ביוון, שם פגשה גבר, התחתנה איתו ונשארה שם מאושרת. אולי גם דבורה תעשה את זה.
אחרי זה ים פתחה עיניים בהפתעה. לא מזמן ראיתי תמונות של דבורה בפייסבוק. היא כתבה שהיא נחה סוף סוף ונהנית מהחיים. שמחתי בשבילה. אני מאמינה שיש לה זכות להנות מהחיים שלה. הגיל הוא לא מחסום להיות מאושר ולחוות חוויות חדשות. לפעמים צריך לדעת להרפות ולחפש את האושר והסיפוק גם לעצמנו גם אם זה לא מתאים לאחרים. זו המשמעות האמיתית של חיים מלאים.
